תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף עח
וכי תימא ביטול מקח לרבנן לית להו פירש רשב"ם ז"ל דרבנן לית להו לא החזרת אונאה בשתות ולא ביטול מקח ביתר משתות אלא בכל ענין קנה ולא יחזיר לו כלום שאין לנו לכופו בבית דין לכך אם אינו רוצה לצאת ידי שמים ותימה לומר כן דמאי שנא לאו דאונאה מלאו דרבית וגזילה וגניבה דבכולהו קיימא לן דצריך להשיב ובית דין כופין על כך דכמה סתם משניות איתנהו בפרק הזהב דקתני בהו דחייב להחזיר אונאה ואין סברא לומר דכולהו רבי יהודה נינהו ולא רבנן ועוד דבכמה מילי דהתם פליג רבי יהודה משמע דשאר מילי דלא פליג דברי הכל היא ורב אלפס ז"ל גריס הכי וכי תימא כי האי גונא קא סברי רבנן לא הוי אונאה והתנן רבי יהודה אומר וכו' וכן כתב הרא"ש ז"ל ונראה דהכי פירושו משום דלאו בכל מילי שייך אונאה וביטול מקח כדתנן בפרק הזהב אלו דברים שאין להן אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדישות וקתני עלה התם בברייתא רבי יהודה אומר אף המוכר ספר תורה אין לו אונאה לפי שאין קץ לדמיה בהמה ומרגליות אין להן אונאה מפני שאדם רוצה לזווגן תניא רבי יהודה בן בתירא אומר אף המוכר סוס וסייף וחטיטום במלחמה אין להן אונאה מפני שיש בהן חיי נפש וכיון דלאו בכל מילי שייך אונאה איכא למימר דלמא גבי צמד נמי איכא שום טעם דלא שייך ביה אונאה כי היכי דאיכא טעמא גבי ס"ת ובההה ומרגליות וסוס וסייף וכו' ולכך קאמר וכי תימא כי האי גונא פירש גבי צמד קסברי רבנן דלא הוי אונאה כדפירשתי דאיכא שום טעמא בצמד כי היכי דאיכא בשאר מילי דהתם והתנן רבי יהודה המוכר ס"ת כו' אמרו לו לא אמרו אלא את אלו אלמא סבירא ליה דשאר כולהו מילי יש להם אונאה והשתא אתי שפיר דפריך מסיפא דמתניתין ולא פריך מרישא דקתני אלו דברים שאין להן אונאה העבדים והשטרות וכו' מכלל דשאר דברים יש להן אונאה כמו שכתבו התוספות משום דברישא איכא למימר דלא חשיב אלא הנך מילי דאין להן אונאה מן התורה דכל הנך דחשיב התם ברישא העבדים והשטרות והקרקעית וההקדישות כולהו יליף התם בש"ס מקראי דלית להו אונאה ואם כן איכא למימר דאיכא נמי קצת דברים דלית להו אונאה מדרבנן היכא דאיכא טעם בדבר כגון הנך דמפרש התם וכיוצא בהן לכך פריך מסיפא דקתני בהדיא אמרו לו לא אמרו אלא את אלו משמע דבל שאר דברים יש להן אונאה ואפילו מדרבנן דהא ס"ת בהמה ומרגליות דקאמר רבי יהודה דאין להן אונאה לאו מקרא יליף להו אלא מדרבנן קאמרו עליה פליגי רבנן ואמרו לו לא אמרו אלא את אלו משמע דלא משכחת לה מידי דלית ליה אונאה אלא הנך ואפילו מדרבנן
ואמאי קרי ליה סיח שמהלך אחר סיחה נאה בכמה דוכתי קרי ליה סיח ולא יהיב ש"ס טעמא ואמאי קרי ליה הכי ועוד מדקאמר בתר שינויא דרב פפא ואמאי קרי ליה סיח משמע דלאו אמתניתין קאמר הכי אלא אשנויא דרב פפא קאי לכך נראה דהוי כאלו אמר והשתא ניחא מאי דקרי ליה סיח פי' ולא נקט המוכר את החמור מכר את בנה כדנקט גבי פרה לא מכר את בנה משום דבנה בין גדול בין קטן במשמע וכיון דמתניתין באמר ליה חמור מניקה איירי אם כן סבירא ליה דהמוכר את החמור לא מכר את בנה אלא אם כן כשהוא קטן ויונק עדיין אבל גדול לא ולהכי ניחא דנקט לשון סיח לאשמעינן דדוקא בקטן קאמר דחמור קטן כל זמן שהוא יונק קרי סיח לפי שמהלך אחר סיחה נאה אבל גדול צריך מרדע ומה שהוסיף מלת נאה איידי דנקט לקמן בעייר זה שמהלך אחר סיחה נאה והתם נו"ן דסיחון דריש שהוא נוטריקון נאה
להבה מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקראו שיחין מדשני קרא מעיר לקרית דריש הכי דמעיקרא כתיב עיר סיחון וכאן אמר קרית סיחון אלא עיר סיחון קאי ארשעים שמשימין עצמן כעייר זה שמתפתין ביצרן וכאן דכתיב קרית סיחון דריש לה אצדיקים אף על גב דבתרוייהו לשון סיחון כתיב