תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף סב
מצד אחד ארוך ומצר אחד קצר כתבו התוספות ומיירי שמצר לכל ד' רוחות דאי לאו הכי היכיא"ל וניקני כנגד ראש תור אדרבא הוה ליה למיפרך דלא ליקני אלא תלם אחד במזרח ותלם אחד במערב אבל הרא"ש ז"ל כתב דכשלא מצר לו אלא מזרח ומערב עדיף טפי דאיכא למימר כי נתכוין לקצר ולא כתב מצרי הצדדין אבל כשמצר לו נמי מחד מן הצדדין ודאי נתכוין לשייר וכו' ועוד נראה דלא מצי למיפרך ליה דלא ליקני אלא תלם אחד במזר' וחלם אחד במערב דא"כ הוה להו שתי שדות כיון דהתלמי' אינן מחוברין יחד והוא שדה אחת מכר לו ולא שתי שדות אבל היכא דמצא לו נמי א' מן הצדדין שפיר אית ליה דלא קנה אלא תלה אחת על פני כולה דאז התלמים נוגעין זה בזה ומחוברין יחד:
ומודה רב פי' רשב"ם ז"ל קודם ששתק וכן כתבו התוספות ואין לשון ומודה משמע כן דקודם דאקשו ליה כיון דליכא מאן דפליג עליה למאן מודה. ועוד דאם כן מאי קמ"ל ש"ס דמאי דהוה הוה כיון דלסוף הדר ביה ועוד דרב אלפס מייתי נמי הא דמודה רב ואי קודם ששתק קאמר לא הוצרך להביאו והרא"ש כתב בשם הר"ר יונה ז"ל דלכך הביאו להשמיענו דפליגי כשמצר הארוך של אדם אחד ואפילו הכי סבירא ליה דקני כנגד ראש תור ודוחק הוא לכך נראה דהא דשתק רב משום דלא חש להשיבם ואף על גב דברוב מקומות רב מודה כששתק להן כמו שכתבו התוספות שאני הכא דמדקאמר ש"ס ומודה רב מוכח דהא דשתיק היינו משום דלא חש להשיבם וכן פסק הרמב"ם ז"ל:
הכי גרסינן בספרים ישנים מדהוה ליה למיכתב ודשמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה שמע מינה כנגד ראש תור הוא דאמר ליה וכן גריס בהדיא רב אלפס ז"ל וכן משמע מפירוש רשב"ם והתוספות ז"ל אלא דרשב"ם ז"ל כתב דנראה לו דהכי גרסינן מדהוה ליה למיכתב ראובן כנגד לוי ודוחק לשבש ספרים הישנים ועוד דהוה ליה למימר מדלא הוה ליה למיכתב שמעון וכתב ש"מ כנגד ראש תור קא"ל כמו שכתבו התוספות ור"ת ז"ל דחק לפרש דלא קאי אדברי רב אלא אדיוק וכבר כתבו התוספות דפירושו מגומגם ועוד דלפירושו נמי צ"ל דאיפכא גרסינן יהודה כנגד שמעון. ועוד קשה אמאי קאמר מדהוה ליה למיכתב ודשמעון כנגד יהודה ולא קאמר מדהוה ליה למיכתב שמעון וכו' על כן נראה פשוט דשפיר גרסינן ודשמעון כנגד יהודה וה"ק ומודה רב אע"ג דפליג במצר מזרח ארוך ומצר מערב קצר וס"ל דלא קנה בארוך אלא כנגד הקצר היינו משום דמצר ארוך הוא של איש אחד לכך מצי מוכר למימר אנא אמצר קצר סמכתי ומה שמצרתי מצד ארוך כנגדו לא נתכוונתי למצור בו אורך השדה כמה הוא אלא רוחב השדה בלבד אבל היכא דמצר לו שנים מכל צד ומצד אחר קצר מחבירו כגון שמצר לו ראובן ושמעון מצד מזרח והוא ארוך לוי ויהודה מצד מערב והוא קצר כזה:
מודה רב דכנגד ראש תור קא"ל מדהוה ליה למיכתב ליה דשמעון כנגד יהודה פירש מה שמצרתי לו מצד מזרח הא דשמעון נמי לאו כל אורך שדהו של שמעון מצרתי לו אלא שיעור מה שהוא כנגד יהודה בלבד מצרתי לו דכיון דהא דמצר לו נמי של שמעון ע"כ למצור בו אורך השדה נתכווין דאי לרוחב השדה במצר ראובן לחודא הוה סגי ליה וכיון דנתכווין למצור בו אורך השדה אי לא נתכווין שיקנה אלא כנגד הקצר הוה ליה לפרש ולמכתב ודשמעון כנגד יהודה דלא מצר ליה כל שדהו של שמעון אלא מה שהוא כנגד יהודה בלבד והא דלא קאמר ומודה רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר לוי לחוד מחד גיסא משום דאז היה צריך להאריך ולפרש דשדהו של לוי הוא יותר ארוך משל ראובן דאם אינו ארוך יותר פשיטא דכנגד ראש תור קא"ל דאם לא כן לא הוה ליה להזכיר של שמעון כלל ולכך קאמר ומצר לוי ויהודה מחד גיסא דמסתמא שתי שדות ארוכות משדה אחת:
מצר ראובן לרוחין תרין כתבו התוספות אע"פ שאם היה כותב לו קרקע שבין שדות ראובן ובין שדות שמעון לא היינו יכולין לומר שיקנה חצי שדה דא"כ ל"ה בין שדות ראובן ושמעון בזויות פי' אפי' בזויות מיהו איכא למימר דקנה באלכסון מקרן לקרן דנהי דל"ה בין שדות ראובן ושמעון מצד האלכסון מ"מ הזויות בכללן הוו בין שדות ראובן ושמעון. ומהר"ש ז"ל מחק בזויות קמייתא בחנם מחקו:
כמין גם מהו פירש רשב"ם ז"ל כגון שמיצר לן קרן מזרחית וקרן צפונית מערבית ונמצא שמצר תחילת כל רוח וקשה דקאמר כמין גם כמין שני גמין מיבעי ליה. ועוד קשה כיון דהשתא קמיבעיא ליה אי מהני מה שמצר תחילת כל הרוחות אי הוה כמו שמצר את כולן או לא אם כן מאי תו קמיבעיא ליה בסירוגין מהו היינו הך בעיא ומה שפירש רשב"ם ז"ל דקמיבעיא ליה את"ל כמין גאם לא קנה אלא באלכסון היינו משום דדרך למכור תלם אחד בין ב' שדות וכו' נראה תמוה דמי שיש לו שדה מרובע לאו אורח ארעא שימכור אמצע השדה באלכסון וישייר לעצמו שתי קרנות. ועוד קשה דקאמר לעיל מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום צריך למיכתב ליה מצר ראובן רוחין תרין וכו' הל"ל סתמא מצר ראובן רוחין תרין ומצר שמעון רוחין תרין צריך למיכתב ליה כו' דלפירוש רשב"ם והתוספות דכמין גם ודאי לא קני א"כ כי איכא נמי ראובן מזרח וצפון ושמעון מערב ודרום צריך נמי למיכתב ליה מצר ראובן רוחין תרין וכו' דלא יפלו' ליה באלכסון. לכך נראה כדפי' ר"י שכתבו התו' דכמין גם מזרח מערב דהיינו מב' רוחות וה"פ סיים לו את הקרנות שלא מצר שום א' מן הרוחות אלא חודי הקרנות בלבד מהו את"ל כיון שלא מצר לו שום רוח לא קנה כמין גם מהו מי אמרינן כיון שמצא לו ב' רוחות כאלו מצא לו כולן דמי או לא את"ל דלא קנה דדוקא בעינן שימצור לו כל ד' רוחות בסיגורין מה שמצר לו כל ד' רוחות אלא שלא מצר רק תחילת כל רוח מי אמרינן כולו דמי או לא ולא קנה אלא בסירוגין. ומה שכתבו התוספות דאם כן אמאי צריך למכתב לעיל מצר ראובן לרוחין תרין אי קני כמין גם יש לומר דאפילו את"ל דכמין גם קני אפילו הכי היכא דאיכא מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום צריך למיכתב ליה מצר ראובן רוחין תרין וכו' דאם לא יכתוב לו אלא מצר ראובן מזרח ומצר שמעון צפון אתי למיפלג ליה באלכסון דמצר ראובן מזרח משמע דמצר ראובן הוא מצד מזרח דוקא ולא במערב וכן מצר שמעון צפון משמע צפון דוקא ולא דרום לאפוקי כשהמצרים הן של ד' אנשים והוא מצר לו שנים כמין גאם איכא למימר שפיר דקנה בריבוע דנתכווין לקצר ולא כתב לו כל המצרים. והשתא ניחא דנקט מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום וכו' לאפוקי מצר ראובן מזרח וצפון ומצר שמעון מערב ודרום איכא למימר דלא בעי למיכתב ליה מצר ראובן רוחין תרין וכו' דאי כמין גאם קני מצי ליה מצר ראובן מזרח וצפון ותו לא א"נ מצר שמעון מערב ודרום ותו לא ונהי דלא מצי למיכתב ליה מצר ראובן מזרח ומצר שמעון דרום דהוה משמע מצר ראובן מזרח ולא צפון ומצר שמעון מערב ולא דרום מ"מ מצי למיכתב מצר ראובן מזרח וצפון או מצר שמעון מערב ודרום ותדע דמספקא ליה כמין גאם אי קני או לא דאי פשיטא ליה דלא קני כמ"ש התוספות א"כ מאי אירי' דנקט מצר ראובן מזרח ומערב וכו' צריך למיכתב ליה וכו' הא אפי' כשהמצרי' הן של ד' אנשים נמי בעי למכתב ליה כולן כיון דכמין גם לא קני וליכא למימר כדפי' רשב"ם ז"ל דהשתא לא מצי למיכתב סתם שדה זו הרי היא בתוך שדות ראובן ושמעון וכו' אבל כשהמצרים הן של ד' אנשים שפיר מצי למיכתב ליה הכי דע"כ צ"ל דלא שייך למכתב שדה זו הרי היא בתוך שדות פלוני וכו' דאל"כ השתא נמי תיקשי הא מצי למכתב ליה שדה זו הרי היא בין שדות ראובן ובין שדות שמעון כמ"ש התו' ומה שתירצו דה"א דקנה באלכסון מקרן לקרן דהוי בין שדות שמעון וראובן בזויות לאו סברא היא למימר הכי שלא נתכווין רק על הזויות לחוד ולא על גוף השדה ותדע דלאו סברא היא דאי לאו הכי המוכר שדה לחבירו ומצר לו כל ד' מצרים נימא דלא קנה אלא תלם אחד ממזרח למערב ותלם אחד מצפון לדרום כמין שתי וערב דמצי למימר לא נתכוונתי במצרים הללו אלא על רוחב תלם בלבד אלא ודאי כל המצר מצרים סתמא נתכוין להקנות כל אורך המצר הכי נמי הכותב לחבירו שדה שבין שדות ראובן ובין שדות שמעון מסתמא לכל אורך ורוחב השדה נתכוין לומר שהוא בין שדות ראובן ובין שדות שמעון ולא על הזויות בלבד. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב או שסיים לו שני מצרים כמין גאם משמע דשני מצרים יחדיו כמין גאם הן דליכא למימר שסיים לו שני מצרים כל אחד מהן כמין גאם הוא דא"כ הוה ליה לפרש הכי בהדיא ועוד דצורת גאם כיון דשתי רוחות הן לאו מצר אחד מיקרי אלא שני מצרים. ובש"ע סי' רי"ט העתיק לשון הרמב"ם ז"ל שכתב או שסיים לו שני מצרים כמין גאם והגיה שם מהרמ"א ז"ל זה כנגד זה דהיינו כפי' רשב"ם ז"ל ולא נהירא:
ומדשייר במצר בהא שייר נמי בכולהו וא"ת מה ענין זה אל זה וכי בשביל ששייר בהא את המצר שייר נמי בכולהו גוף השדה שאצל המצר והרב ר' יוסף מיגש ז"ל פי' דהא דקאמר רב קנה הכל חוץ ממצר רביעי היינו דעבדינן ליה ארבעה פיסקי כזה:
וקנה לתלתא פיסקי מנייהו בר מפיסקא רביעא' ולפי' אתי שפיר דקאמר ומשייר במצר בהא פי' מגוף השדה שייר נמי בכולהו: