תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף נח
כל שאין תחתיה אלא סנדלין דאמר בפסחים אוכלין תחת המטה רוח רעה שריא עליהן וטעם הדבר נראה לפי שהשינה אחד מששים במיתה היא דבשעת שינה נשמתו של אדם הטהורה יוצאת ולהכי רוח מסאבא שריא עליה דאיניש וזה טעם נטילת ידים שחרית וכשהוא מאהיל בשעת שינה על האוכלין הרי הן כאלו היו באהל המת ושריא עליהן ההוא רוח מסאבא:
אזלא דביתהו אמרה להו עבדא חד הוה ליה נתכוונה שלא יבינו הם אלא על ידי בעלה לומר שהוא מבין דברי הטענות טפי משאר אינשי ושפיר קעביד מה שמוציא ממון בלא סהדי כי מתוך הטענות ואומדנות הוא יודע הדין עם מי בלא עדים והיינו שעל ידי כן מינה אותו השלטון אבבא למידן דינא כיון שהוא מבחין ויודע לשפוט יותר משאר כל אדם:
באתר דלית חמר תמן מתבעו סמנין איצטריך למימר הכי דלא תיקשי והלא רוב רפואות אין עושין ביין אלא בעשבים וסמנין לכך קאמר באחר דלית חמרא וכ' דהא דכתב בריש כל אסוון אנא חמרא לאו שעושין רפואות ביין אלא שהיין גורם שאין צריכין לרפואות:
כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה ומפירש רשב"ם ז"ל משמע דטעמא משום דכל דלית ביה האי שיעורא לאו מילתא דקביעותא הוא וכיון דאית ביה האי שיעורא הוה ליה דבר קבוע וכן כתבו בהדיא הרא"ש ונ"י ז"ל ואין סברא לומר כן וכי משום דיכול להכניס ראשו הוה ליה דבר קבוע ובבציר פורתא מהאי שיעורא לא הוי מלתא דקביעותא ועוד אמאי יהיב תנא דמתני' שיעורא דחלון לפי ערך ראשו של אדם ולא יהיב שיעורא לפי ערך טפחים או אמה כדנקט בעלמא לכך נראה דטעמא דחלון צורי לאו משום דהוה ליה מילתא דקביעותא הוא אלא טעמא משום דכיון דיכול להוציא ראשו משם לחצר חבירו ולראות בכל החצר ודאי איכא קפידא כיון שאינו יכול להשתמש בכל החצר מפני היזק ראייתו ואי לאו דקנה ממנו היה מוחה בו וכיון דלא מחה החזיק אבל בבציר מהאי שיעורא כיון דלא מזיק ליה בראייתו אלא להדי חלון דמן הצדדין אינו יכול לראות משם ויכול חבירו להשתמש שם ליכא קפידא לכך אין לה חזקה וכן משמע מדברי הראב"ן ז"ל בהדיא ולפי פירש זה הא דקאמר רבי זירא בש"ס למטה מארבע אמות יש לו חזקה אחלון צורי קאי כדפירש רשב"ם והראב"ד ז"ל דאי אחלון מצרים קאי כדפירש הרמב"ם ורבינו תם ז"ל אם כן צריך לומר דבחלון צורי אפי' למעלה מארבע אמות יש לו חזקה וכיון דטעמא דחלון צורי משום דיכול להוציא ראשו משם ולראות בכל החצר הוא אם כן כשהוא למעלה מארבע דלא מצי לעמוד ולהוציא ראשו משם אמאי אית ליה חזקה ואי משום דמותיב שרשיפא מתותיה ומוציא ראשו ורואה אם כן מאי פריך לימא בכופין על מדת סדום קמיפלגי הא איהו נמי ידע טעמא דזמנין דמותיב שרשיפא תותיה. אבל אי טעמא דחלון צורי משום דהוי מילתא דקביעותא ניחא דאפילו למעלה מארבע יש לו חזקה דאף על גב דלא מצי להזיקו בראייתו אפילו הכי הוה ליה למחות בו כדי שלא יצטרך להרחיק בנינו משם ארבע אמות כיון דחלון קבוע הוא: