תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף מח
אלא סברא הוא אגב אונסיה גמר ומקני כתבו התוספות וגבי קרבן איצטריך קרא דלא תימה זבח רשעים תועבה הוא ועוד נראה דאי לאו קרא אע"ג דהוה ידעינן דכופין אותו להקריב כמו בשאר כל מצות עשה דבית דין כופין עליהן ומכין עד שתצא נפשו כמ"ש התוספות בפ"ק דר"ה מ"מ איצטריך קרא דהוה אמינא דכופין אותו להקריב אפי' בעל כרחו אע"ג דלא קאמר רוצה אני ולא גמר ומקרי' בלבו אפ"ה כופין אותו לקיים נדרו להכי איצטריך למיכתב לרצונו ואי כתיב לרצונו לחוד הוה אמינא דאין כופין אותו כלל דלרצונו מדעתו משמע בלא שום כפייה והוה אמינא דאתי קרא דלרצונו ומפיק לה קרבן מדין שאר כל מצות עשה להכי איצטריך נמי למיכתב יקריב ללמד שכופין אותו והא כיצד כופין עד שיאמר רוצה אני:
חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך כתבו התוספות דיש מפרשים דהוי פירוש דרישא כו' מיהו בכל ספרים שלנו גרסינן התם בהדיא במתניתין דפרק המגרש ובעכו"ם חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך וכשר:
והלכתא בכולהו דהוו זביניה זביני ואפי' בשדה זו ע"כ צריך לומר כדפיר' רשב"ם ז"ל דאפילו בשדה זו ולא ארצי זוזי ולא הוה ליה לאישתמוטי דהוה להו תלת מילי לריעותא אפי' הכי זביניה זביני ותימה דמאי ראיה מייתי מאשה דכשדה זו דמיא דלמא עד כאן לא קאמר אמימר דקדושיו קדושין אלא. היכא דהוה לה לאשתמוטי א"נ דרציא לכספא דיהיב לה ואי משום דאמימר סתמא קאמר א"כ מאי איצטריך למימר דאשה כשדה זו דמיא תיפוק ליה דסתמא קאמר ועוד דא"כ לייתי ראיה מדרב הונא דאמר נמי סתמא תליוה וזבין זביניה זביני משמע דבכל ענין קאמר ושמא י"ל דאי רציא לכספא א"ו הוה מצי לאישתמוטי ולא קא משתמטא פשיטא דהוו קדושין ומאי קמ"ל:
הוא עשה שלא כהוגן כתבו התוספות דהכא לא קדש אדעתא דרבנן והא דאפקעינהו רבנן לקידושי מיניה משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ולהפקיר הכסף ולפירושם קשה דאם כן תליוה וזבין אמאי מודה רב אשי דהוי זביני ולא אמרינן נמי דכיון דעשה שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקניניה מיניה שאם קנה בקנין סודר אפקרינהו רבנן לסודריה ולא קנה מידי ולפי רשב"ם ז"ל ניחא דדוקא בקידושין כיון דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש שאומר כדת משה וישראל לכך יש להן כח לאפקעינהו אבל מכר דלא קאמר כדת משה וישראל לא מצי רבנן לאפקועי מיניה: