תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף מב
ומי אמר רב הכי והתנן המלוה את חבירו כו' ואם תאמר בלאו הך שינויא נמי אמאי לא רמי ממתניתין אדרב או מדרב אדרב ויש לומר דאי לאו הך שינויא לא קשיא מידי דיש לחלק בין מלוה לזביני דזבינא כיון דלא שכיח שימכור אדם בית ושדה מילתא דתמוה הוא ואית ליה קלא אבל מלוה דשכיחא בכל שעתא לית ליה קלא אלא בשטרא אבל השתא דמשני דעדים לית להו קלא אפילו במכירה ולקוחות שאני דאפסידו אנפשייהו שהיה להם לחקור יפה לכך פריך אם כן מלוה בעדים נמי ליגבי ממשעבדי דנהי דלית ליה קלא אפילו הכי נימא דלקוחות אפסידו אנפשייהו כיון דלא חקרו יפה ומשני דמלוה שאני דלוה בצינע' יזיף וחפץ שלא יתפרסם הדבר וא"כ מאי אית ללקוחות למעבד דאפי' חקרו יפה לית מאן דמודע להו אבל זבינא כיון דאיהו גופיה מפרסם הדבר הלכך לקוחות אפסידו נפשייהו שאלו חקרו יפה עמדו על הדבר:
מאן דזבין ארעא בפרהסיא זבין פי' רשב"ם ז"ל כדי שיקפצו עליה לוקחין משמע דמוכר מפרסם ליה קאמר ויותר לפרש דאלוקח קאי דמאן דזבין ארעא פי' מי שלוקח קרקע בפרהסיא זבין כי היכי דליפוק ליה קלא שמא גזולה היא או שמא יש לשום אדם שיעבוד על הקרקע שיבא מיד ויגיד ויוציא מעותיו מיד המוכר או לא ישלם לו ולפי זה הוי זבינא דומיא דמלוה דכי היכי דגבי מלוה לוה הוא דקא יזיף בצנעא קאמר ה"נ הא דקאמר גבי זבינא דמאן דזבין בפרהסיא זבין אלוקח קאי:
ואי סלקא דעתך לוקח אית ליה קלא אין לה מחאה גדולה מזו כתבו התוספות אומר ר"י דהוה מצי לשנויי כאן בשטר כאן בלא שטר דאין מצטרפין אלא בשטר כולי נראה דלא מצי לשנויי הכי דהך ברייתא בתוספת' דמכילין היא שנויה רישא דברייתא אכלה האב שנה והבן שתים כולי סיפא דברייתא אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים וכיון דתרוייהו חד ברייתא נינהו לא בעי ש"ס לאוקמי חד ברייתא בתרתי מילי רישא בשטר וסיפא בלא שטר אבל כי מוקי לה במוכר שדותיו סתם איכא למימר דרישא נמי במוכר שדותיו סתם איירי ואפילו הכי הוי חזקה דהוה ליה למחויי דאף ע"ג דמכר לו שדותיו סתם מ"מ איבעי ליה למערער לאסוקי אדעתיה דמכר לו שדה זו בכלל שאר שדותיו דהכי מסתבר כיון דשנה שנייה אכלה הבן ושנה שלישית אכלה הלוקח והקול יוצא שמכר לו הבן כל שדותיו נראין הדברים שגם שדה זו מכר לו בכלל שאר שדותיו ממאי דנימא שגזלה ממנו אבל סיפא שהשדה ברשות המחזיק ולא היתה ברשות הבן והוא מכר לו שדותיו סתם אמרינן ליה כל שדותיו מכר לך חוץ מזו דאין כאן שום סברא למימר שמכר לו שדה זו בכלל שאר שדותיו דכיון דלא יצאה מרשות מוכר לרשות לוקח ועומדת ברשות המזיק שלש שנים זה אחר זה אין כאן שום סברא לומר שגם זו מכר לו ובהכי ניחא דלא פריך מברייתא אדרב דאמר לעיל דלוקח אית ליה קלא דניחא ליה טפי למירמי מרישא דברייתא אסיפא. ובש"ע סימן קמ"ד מייתי רישא דברייתא סתמא שכתב אכלה האב שנה והבן שנה והלוקח שלקחה מהבן שנה הרי זו חזקה והדר מייתי סיפא דברייתא אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני הלוקח מהבן שנה הרי זו חזקה וכתב והוא שמכר הבן שדה זו בכלל שדותיו משמע לכאורה דרישא לאו בהכי איירי ולא הוי חזקה ברישא כשמכרה לו שדה זו בכלל שדותיו ולפי מה שפירשתי הוי חזקה דאיבעי ליה לאסוקי אדעתיה שמכרה לו בכלל שדותיו כדפי':