אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף לו

דף לה

אכלה ערלה שביעית וכלאים אינה חזקה פי' רשב"ם ערלה וכלאים אכילתן באיסור שביעית והפקר לכל ולכך לא מיחה משמע דסבירא ליה דטעמא דשביעית לאו משום איסורא אלא משום הפקר ולא משמע כן מדנקט לשביעית גבי ערלה וכלאים משמע דחד טעמא אית להו לכולהו ועוד דא"כ לא הוה לי' להפסיק בשביעית בין ערלה לכלאים לכך נראה דטעמא דשביעית נמי משום איסורא הוא ואיירי דזרעה בשביעית דקעביד איסורא ואפילו איירי בספיחים איכא למימר שאכלה ובצרה ולא הפקירה דקעביד איסורא כמו שאמרו מן השמור אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר:

אמר רבא אין להן חזקה לאלתר נראה דהיינו דוקא כשאין לו מיגו דלא היו דברים מעולם או מיגו דהחזרתי כגון שראו אותן עדים עתה בידו אבל אם יש לו מגו נאמן ולא אמרינן דהוה כמגו במקום עדים מידי דהוה אאומן בדבר שהוא אומן ואדברים העשויין להשאיל ולהשכיר דאינו נאמן לומר לקוחין הן בידי ואפ"ה היכא דאית ליה מגו דלא היו דברים מעולם או מגו דהחזרתי נאמן והא דפריך מדר"ל אאבוה דשמואל משום דמלתא דאבוה דשמואל בדליכא מגו דלא היו דברים מעולם או החזרתי איירי מדקאמר דאי בעי אמר לקוחות הן בידי ולא קאמר דאי בעי אמר להד"מ או החזרתי דעדיפי מטענה לקוח והא דפריך נמי מדר"ל אמתני' משום דמתני' בדליכא מיגו איירי דאי איכא מיגו א"כ מאי איריא שנים אפי' לאלתר הוה חזקה:

מיום ליום למעוטי מאי תימה דלמא אתי למעוטי פירא רבא ופירא זוטא ונהי דניר כ"ש הוא כמ"ש הרשב"ם ז"ל מ"מ לישנא דלמעוטי מאי לא אתי שפיר ועוד תימא מנא ליה דאתי למעוטי ניר דלמא ניר הוה חזקה והא דצריך שלשה שנים מיום ליום משום דעד תלת שנין מזדהר איניש בשטריה כמו שכתבו התוס' ועוד תימה דמאי קבעי בסמוך מאי בינייהו והלא טובא איכא בינייהו דשלש גדירות הן בציר מתלת שנין והתוספות כתבו דמשמע ליה דשלש בצירות שלימות כל שנת הבצירות ולא ידענא מנא ליה. על כן נראה דבשדה הבעל ושדה האילן כי היכי דלרבי ישמעאל ורבי עקיבא הוה חזקה בשלש אכילות הכי נמי לרבנן דפליגי עלייהו חזקתן בשלש אכילות ולא בעינן שלשה שנים שלימות בין לשמואל בין לרב דבשדה הבעל ושדה האילן כיון דאין עושין פירות תדיר אלא פעם אחת בשנה לא שייך כלל למימר בהו שיחזיק בהן שלש שנים מיום ליום כיון שאין עושין פירות מיום ליום ואי חזקתן שלש שנים מיום ליום היינו שצריך להזהר בשטרו שלש שנים מיום ליום הא ודאי ליתא דאם אין שטרו בידו ואומר לחבירו מינך זבינאא האי ארעא ואכלתיה שני חזקה ואבדתי שטרי מי מהימן אי לית ליה סהדי דאכלה שני חזקה האי ודאי לא מהימן אלמא דחזקה באכילות הפירות תליא מילתא ומשום הכי תפתיחא ואפיק כורא ועייל כורא לא הוה חזקה אע"ג דעברו שלש שנים. ובהא קמיפלגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא סברי דלאו בשיהוי זמן תליא מלתא אלא בשלשה אכילות אפי' הן בשנה אחת כל שאין אכילתן בפרק אחד הוה חזקה הלכך כנס תבואתו מסק זיתיו כנס קייצו הוה חזקה ובשדה לבן שכל פירותיה נלקטין בפרק אחד הוה חזקה למר בשמנה עשר חדש ולמר בארבע עשר חדש דבבציר מהכי לא אשכחן שלש אכילות ורבנן דפליגי עלייהו סברי דהנך שלש אכילות בשיהוי זמן תליא מילתא דכל אחת מן האכילות צריכה להיות בשנה אחרת בפני עצמה אליבא דשמואל ואליבא דרב צריך שיאכל פירא אחת שלש פעמים ולהכי אמרו עד שיגדור שלש גדירות או יבצור שלש בצירות. ורב נמי על כרחך ס"ל הכי דבשלש אכילות סגי כשהן בשלש שנים דהא בשדה לבן ושדה אילן לא משכחת לה שיחזיק בהן שלש שנים מיום ליום כדפי' והא דקאמר אבל חכמים אומרים חזקתה שלש שנים היינו דאותן שלש אכילות צריכין להיות בשלש שנים דוקא לאפוקי מדר' ישמעאל ור' עקיבא דלדידהו אם אכלן שמנה עשר חדש או בארבע עשר חדש הוה חזקה אף על גב דהן תוך שתי שנים והא דבעי שמנה עשר חדש משום דבעי אכילה חשובה של שנים עשר חדש באמצע כמו שכתבו התוספות בריש פירקין אי נמי דר' ישמעאל סבר דבשלשה חדשים אחרונים של שנה ראשונה ובשלשה ראשונים של שנה אחרונה ובאמצעי' שלימה סגי וחכמים סברי דשלשה שנים זה אחר זה כסדרן בעינן דהיינו שיאכל אותן שלשה ניסן או שלשה אייר זה אחר זה. ולהכי דייק מיום ליום למעוטי מאי דהא בשדה לבן ושדה אילן לא משכחת לה שיחזיק בהן שלשה שנים מיום ליום לאו למעוטי ניר דלא דאי קתני חזקתן שלשה שנים ותו לא הוה אמינא דניר לחודא אכילה הוה ואם נירה שלש שנים זה אחר זה הוה חזקה קא משמע לן מיום ליום כלומר דבעינן שיאכל אכילה גמורה דכל מה שאפשר למיכל בשדה לבן ושדה אילן מתחילת השנה ועד סופו דהיינו מיום ליום צריך לעשות ולאכול דהיינו חרישה זריעה וקצירה וכו' וכיון דבין לרב ובין לשמואל לא בעינן שיחזיק שלש שנים מיום ליום אלא שלש אכילות בעינן לכך בעי מאי בינייהו וקאמר אביי דקל נערה איכא בינייהו כדפירש רבינו חננאל ז"ל דקל המשיר פירותיו או כלשון אחרון שפירש רשב"ם ז"ל ולפי מה שפירש בשדה לבן ושדה אילן הוה חזקה לרבנן בין לרב בין לשמואל בשלש אכילות כשהן בשלש שנים אף על גב שאינן מיום ליום והא דקאמר בריש פירקין תלת שנין מזדהר איניש בשטריה טפי לא מיזדהר לאו תלת שנין מיום ליום קאמר אלא הכי קאמר עד שאדם אוכל שלש אכילות זה אחר זה בשלש שנים רגיל להזהר בשטרו כי חושש שמא ימחה בו אבל לאחר שאכל שלש אכילות בשלשה שנים מובטח הוא שלא ימחה עוד שאין אדם רואה את חבירו אוכל שלש פעמים בשלשה שנים ואינו מוחה ולכך אין נזהר עוד בשטרו. וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל פרק שנים עשר מהלכות טוען שכתב אבל שדה הבעל שהוא שותה מימי גשמים בלבד ושדה אילן אינה מיום ליום אלא כיון שאכל שלש תבואות ממין אחד הרי אלו כשלש שנים כיצד היתה שדה תמרים וגדר שלש גדירות או שדה ענבים ובצר שלש בצירות כו' הרי אלו כשלש שנים והחזיק וכיון דקיימא לן כשמואל אליבא דחכמים על כרחך צ"ל דהרמב"ם סבר דשמואל אליבא דרבנן ס"ל דלא בעינן שלש שנים מיום ליום אלא שלש גדירות הוה כשלש שנים וכיון דבעי ש"ס מאי בינייהו צריך לומר דלרב נמי לא בעו רבנן שלש שנים מיום ליום ממש דהא לא משכחת להו בשדה לבן ושדה אילן ולא קאמר מיום ליום אלא למעוטי ניר וכדפירש' ובשלחן ערוך סימן קמ"א העתיק לשון הרמב"ם ז"ל וכתב עליו שם בהג"ה וי"א דגם בשדה הבעל ובשדה האילן בעינן חזקה שלש שנים וכן נראה לי להורות עד כאן והיינו דעת הרשב"ם והתוספות זכרונו לברכה ולי נראה דדעת הרמב"ם עיקר:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה