תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף לא
אכל שית אין לך מחאה גדולה מזו כתבו התוספות דהא דלא סגי אפי' לא אייתי סהדי אלא אתלת שנין ויהא נאמן לומר לקחתיה קודם מינך במיגו דאי בעי אמר מינך זבינתא דלאו מיגו הוא דאינו יודע אם יש לזה שטר שקנאה ממנו וקשה דמידי הוא טעמא דאכלה שית דלא מהניא משום דכיון דמכרה בשטר קלא אית ליה כמ"ש הרא"ש ז"ל וכיון דידע דמכרה היה לו להזהר בשטרו א"כ אמאי לא הוה מגו מעליא דכיון דידע שקנאה אי בעי אמר מינך זבינתיה. ולכך נראה דלא אמרינן מיגו בכי האי גונא משום דהוה מיגו דהעזה דניחא ליה למימר לקחתיה ממנו קודם מינך שאינו יכול להכחישו על כך ואינו מעיז פניו נגדו ממה שיאמר מינך זבינתא שצריך להעיז פניו כיון שחבירו יודע דלא זבין ליה מידי. ובסמוך דקאמר רבא מה לו לשקר אי בעי אמר מינך זבינתא משום דהשתא נמי כי טען של אבותי היא מעולם אי לאו דאמת הוא הוי העזה וכן לקמן גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא דקאמר דאי א"ל קמאי דידי זבנה מינך מהימן מגו דאי בעי א"ל אנא זבנתא מינך משום דהשתא נמי אי לאו דזבין קמיה דידיה הוי העזה:
אבל נשאת וא"כ באו עדים הרי זו לא תצא וטעמא משום זילותא דבי דינא כתבו התוספות וקשה לרשב"א דע"כ לאו טעמא משום זילותא הוא דא"כ אפי' לא נישאת אלא התירוה לינשא תנשא וכו' לא ידענא מאי קושיא דהא איכא למימר דאין הכי נמי אפי' לא נשאת אלא התירוה לינשא תנשא ואיידי דנקט ברישא אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת דלא מצי למיתני בזמן שבאו עדים ואחר כך התירוה נקט נמי אבל נשאת ואחר כך באו עדים הרי זו לא תצא: