תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף כט
אלא מעתה מחאה שלא בפניו לא תיהוי מחאה אי אמרת בשלמא טעמא דחזקה משום דתרתי לא קפיד תלת קפיד שפיר דכיון דמחה לפני שנים אפי' שלא בפניו מ"מ הרי גילה דעתו דקפיד אלא אי אמרת משום דטפי מתלת לא מזדהר בשטריה א"כ צ"ל דכיון דמוחה איבעי ליה לאזדהורי בשטרא טפי דאי לאו הכי אמאי מחאה מבטלת חזקה וא"כ מחאה שלא בפניו אמאי מהני הא לא מצי לאזדהורי בשטרא כיון דלא ידע ממחאה מידי:
תרתי ותלת מזדהר טפי לא מזדהר אין לפרש דמשום האי טעמא לחודא הויא חזקה דאין זה סברא כלל וכי משום דמצי למימר טעמא מאי דלית ליה שטרא נוציא דבר מחזקת מריה ועוד דקאמר לקמן תפתיחא ואפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה ואמאי לא אמרי' נמי כיון דעברו עליו שלש שנים לא הוה מזדהר בשטריה אלא צריך לומר דעיקר טעמא משום קפידא הוא דכל אדם קפיד לאלתר כשרואה את חבירו אוכל נכסיו והאי כיון דלא מחה ולא קפיד ודאי מכר לו מיהו בבציר משלש שנים לא הוי חזקה דכל תוך שלש שנים אית ליה ריעותא נמי ללוקח כיון דתרתי ותלת מזדהר איניש בשטריה והאי כיון דלית ליה שטרא מסתבר דגזלן הוא אבל בתר תלת שנין דלא מזדהר איניש בשטריה ולית ליה ריעותא ללוקח ולמוכר אית ליה ריעותא דלא הוה קפיד לכך הוי חזקה והא דפריך אלא מעתה מחאה שלא בפניו לא תיהוי מחאה אע"ג דכשמיח' אפי' שלא בפניו מ"מ הרי גיל' דעתו דקפיד ולית ליה ריעות' נמי למוכר יש לומר דשפיר פריך אמאי מהניא מחאה שלא בפניו כשמוח' בשנה שנייה ושלישית דכיון דשתק בשנה קמייתא ולא קפיד אית ליה למוכר ריעותא וכיון דלוקח לית ליה ריעותא אמאי לא הוי חזקה:
אמר מר זוטרא ואי טעין כו' מר זוטרא אמילתא דרבא קאי ולכך קאמר דאי טעין מחזיק לא מהימני לי השוכרים אלא ליתו תרי סהדי לאסהודי ליה דדרו ביה השוכרים תלת שנין ביממא ובלילה טענתו טענה אבל אי לא טעין לא טענינן ליה ואם היו השוכרין רוכלין שאין מצויין בבתיהן ואיכא למיחש שלא החזיקו כהוגן טענינן ליה כן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פרק י"ב מהלכות טוען וצריך לומר דמר זוטרא כרב יימר ס"ל דנוגעין בעדותן הן מיהו אי לא טעין לא טענינן ליה:
ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא כתבו התוספות דשלש שנים שלימים דהיינו ששה שנים בעינן ותימא דא"כ פשיטא דמודה רב הונא כדפריך לעיל גבי באגי והתו' כתבו לפי שבני אדם שאינם חנווני' דרים בהן בין ביום ובלילה ואותן צריכים שלש שנים רצופים יום ולילה כו' ולא ידענא מנא להו הך מלתא דחניות לאו למידר בהו עבידי אלא למכור בהן סחורות ולא דיירי בהו אינשי. ועוד דא"כ אמאי לא שקיל וטרי ש"ס הכא הכי דה"ל למיפרך פשיטא ולישנויי לא צריכא דאיכא דדייר בהו בין ביום ובלילה וכו' כי היכי דשקיל וטרי לעיל גבי באגי לכך נראה דלא בעינן ששה שנים אלא בשלש שנים הוי חזקה בחניות ואע"ג דלא הוי שלש שנים שלימות אלא מקוטעות הא מתני' קתני בהדיא דבדבר שאין עושה פירות תדיר בשלש שנים מקוטעות סגי ורב הונא אמתני' קאי דקתני דחזקה הוי בשלש שנים זימנין בשלימות וזימנין במקוטעות ועל זה קאמר דבין בשלימות בין במקוטעות בעינן שאכלו רצופות וקאמר ש"ס דבחניות דסגי בהו נמי בשלש שנים מקוטעות מודה רב הונא דהוי חזקה אע"ג דאותן שלש שנים מקוטעות לאו רצופות נינהו אפי' הכי מודה כיון דליממא עבידי כו' ודוקא גבי באגי בעינן ששה שנים משום דכולא שתא דמובירה לא קעביד בה ולא מידי לכך לא סלקא בחושבנא אבל בחניות הא מחזיק בה כל שתא ושתא אלא דמקוטעות נינהו ואפי' רבנן דפליגי אדרבי ישמעאל בשדה הבעל מודה בחניות דבשלש שנים הוי חזקה דכיון דטפי מתלת שנין לא אזדהר לוקח בשטריה ומוכר לא הוה קפיד ולא מחא הוי חזקה ושאני התם דאיבעי ליה לאזדהורי בשטריה כיון דליכא אלא י"ח חדש וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מהלכות טוען דבחניות כיון שדר בה שלשה שנים ביום הרי זו חזקה והראב"ד ז"ל כתב עליו שאין דרך הגמרא כן דלרבויי מפוזרות קאמר ולא לרבויי מקוטעות ולפי מה שפירשתי ניחא דלאו מקוטעות אתי לרבויי דכיון דמתניתין בהדיא קתני לה דזימנין סגי לה בשלש שנים מקוטעות לא איצטריך לאשמעינן לה לא מפוזרות קמ"ל. ובש"ע סי' ק"מ מייתי דעת הרמב"ם ז"ל וכתב שם בהג"ה די"א דבעינן שהחזיק בהן ששה שנים ביום ויש מחלקין שאם היתה כבר חנות סגי בשלש שנים ואם היה כבר בית כו' וכתב שכן נראה להורות ודברי הרמב"ם ז"ל נ"ל עיקר ואפשר דמשום הכי לא מייתי לה להא לעיל גבי ומודה רב הונא כי היכי דלא תימא דהכא נמי ששה שנים בעינן דומיא דבאגי וכן משמע קצת מדברי התוספות: