אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף יב

דף יא

דוולא אמר רב נחמן בי דלו יומא פירש"י ז"ל אם יש להן בור שממנו משקין שדה ותימא כיון דש"ס בחלוקת קרקע איירי בשדה ופרדס אמאי הפסיק באמצע הענין בחלוקת באר מים ורבינו חננאל ז"ל פירש ארץ שמשקין אותה בדלי וקשה דאם כן הוה ליה למיבעי בבבל מאי כדבעי באינך כמו שכתבו התוספות בשם ר"י זכרונו לברכה ועוד קשה כיון דלר"י ז"ל סבר דלפירוש ר"ח ז"ל הא דקאמר בי דלו יומא בארץ ישראל איירי אם כן תיקשי מה נפשך אי שיעורא דבי דלו יומא הוה טפי מתשעה קבין אמאי לא סגי נמי בתשעה קבין דליכא למימר כיון שהיא שדה במשקין אותה כי לית בה כדי פעולת יום לא חשיבא דהא בתשעה קבין או בתשעה חצאי קבין נמי לית בה כדי חרישת יום ואפילו הכי סגי לן בהאי שיעורא כיון שראוי לטרוח בו ואי שיעורא דבי דלו יומא פחות הוא מתשעה קבין תיקשי נמי אמאי סגי ליה בפחות מתשעה קבין הא אין ראוי לטרוח בו ועוד קשה לעיל דקבעי בבבל מאי וקאמר רב יוסף בי רדו יומא ועל כרחך צריך לומר דטעמא לאו משום דקרקע גדולה כדי חרישת יום חשיבא בבל שמוציאה הרבה וראוי לטרוח בה דא"כ מאי פריך אי יומא זרעא תרי יומא כרבא לא הוה כי לא הוה מאי הוה כיון דאיכא מיהא שיעור שדה שראוי לטרוח בה סגי בהכי כי היכי דאמרינן בתשעה קבין דארץ ישראל דכיון דראוי לטרוח בה סגי אף על גב דלית בה כדי חרישת יום ואם כן אמאי יהיב בבבל שיעורא אחרינא ולא יהיב נמי שיעורא חשיבותא כמו בארץ ישראל בעשרים או בשלשים קבין וכיוצא בו כפי מה שהוא שיעור חשיבות בבבל לכך נראה דדוולא היינו ארץ שמשקין אותה בדלי כדפירש ר"ח ז"ל אלא דצריך לומר דבחלוקת קרקע איכא תרתי מילי למעליותא דבהו תליא החלוקה חדא כשמגיע לכל אחד שיעור חשיבותא שראוי לטרוח בו כגון תשעה קבין או תשעה חצאי קבין בארץ ישראל ואידך כשיש בה כדי פעולת יום שלם באותה עבודה שרגילין לעובדה אף על גב דאינה מוציאה כל כך הרבה ולית בה שיעור חשיבותא אפילו הכי כיון דאין צריך לוותר כלום בשכר פעולתה עביד איניש דטרח בה וסבירא ליה לש"ס דדווקא בתרתי לריעותא אין חולקין אבל כל היכא דאיכא חדא מהנך למעליותא לא קפיד איניש וחולקין הלכך בארץ ישראל חולקין בתשעה קבין או חצאי קבין אף על גב דליכא כדי חרישת יום שלם כיון דאיכא שיעור חשיבותא אבל בבבל לא הוי שיעור חשיבותא אלא בשדה גדולה הרבה יותר מכדי שיעור חרישת יום לפיכך אזלינן בתר שיעור פעולת יום שלם דכיון דאיכא חדא למעליותא לא קפדינן אאידך והיינו דקאמר בבבל מאי אמר רב יוסף בי רדו יומא והשתא הא דקאמר דוולא אמר רב נחמן וכו' אלעיל קאי דקאמר דבבבל אזלינן בתר מעליותא דבי רדו יומא וקא משמע לן השתא שאם הוא שדה שמשקין אותה לא בעינן בבל כולי האי אלא כיון דאית בה שיעור פעולת יום שלם בהשקאה אזלינן בתריה אף ע"ג דלית בה כדי חרישת יום דכל היכא דאיכא חדא מילתא למעליותא אזלינן בתריה ואי שיעורא דבי דלו יומא פחות הוא מתשעה קבין איכא למימר דדוולא דקאמר אארץ ישראל נמי קאי דבדוולא לא בעינן כדי תשעה קבין בא"י ולא בי רדו יומא בבבל אלא בבי דלו ילמא סגי בתרוייהו ומכל מקום בי דלו יומא בציר הוא מבי רדו יומא דודאי חורשין טפי בחד יומא ממאי שמשקין בדלי ואין להקשות כי הוו בי דלו יומא מאי הוי הא לית ביה יומא דרדיא ואם כן היאך ישכור פועלים לחרישה כדפריך לעיל אי יומא כרבא יומא זרעא לא הוי דשאני לעיל דתרווייהו חרישה נינהו ומלאכה אחת הן הלכך אי לאו דיומא זרעא וכרבא שוין לא הוי שיעור פעולת יום שלם אבל דוולא דפעולה אחריתי היא אי אית בה שיעור פעולת יום שלם בהשקאה מיחשבא לה אינשי ואזלינן בתרה אף ע"ג דלא הוי יומא דרדיא. ובפרדסא נמי צריך לומר דבבבל כיון דהקרקע אינה טובה לא חשיבא אלא בפרדס גדול יותר מכדי מה דרפיק גברא ביומא לכך קאמר דשיעור חלוקה הוי בכדי דרפיק גברא ביומא דאף ע"ג דלא חשיבא כיון דאיכא פעולת יום שלם אזלינן בתריה ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שכנים משמע נמי דסבירא ליה כפי' ר"ח ז"ל שכתב ושדה שמשקים אותה בכלי עד שיהא בה כדי שימלא הפועל יום אחד לזה ויום אחד לזה ומשמע מדבריו שם דדוקא בבבל אית ליה האי שיעורא אבל בארץ ישראל לא שהרי כתב מתחילה בד"א בארץ ישראל אבל בבבל וכו' משמע דמ"ש ושדה שמשקים אותה בכלי וכו' אבבל קאי מדלא כתב אבל שדה שמשקים אותה בכלי בין בבבל בין בארץ ישראל עד שיהא בה וכו' וצריך לומר דפשיטא ליה דתשעה קבין בציר הוא משיעורא דבי דלו יומא לכך אזלינן בתריה ובב"י בסימן קע"א כתב דלדעת הרמב"ם ור"ח ז"ל לענין זה לא היה חילוק בין ארץ ישראל לבבל ואין נראה כן מדברי הרמב"ם כמו שפירש' ובש"ע סימן קע"א העתיק לשון הרמב"ם ז"ל וצריך לפרש דמה שכתב שם ושדה שמשקים אותה בכלי דוקא אבבל קאי כדפי':

לא יפחות לו משלשת קבין מדלא קאמר יתן לו שלשה קבין משמע דשיעורא דשלשה קבין הוא בקרקע טובה ולכל הפחות הוא נותן לו שלשת קבין אבל כשאין הקרקע טובה כל כך נותן לו ששה קבין שאינה חשובה לטרוח בפחות מכן דומיא דשדה דבטובה סגי בתשעה חצאי קבין וכשאינה טובה בעי' כפליים דהא רבנן ורבי יהודה לא פליגי וקא בעי בבבל מאי שאין הקרקע טובה כלל וכמו שפירש ריב"ם לעיל:

אין אלו אלא דברי נביאות כתב רש"י ז"ל והתוספות דלאו לשבח קאמר אלא כלומר בלא טעם וקשה דהא מדנקט ש"ס הך מילתא דרב דימי דמן חיפה הכא איידי דקרא דברי חכמים נבואה כדפירש"י ז"ל משמע דלשבח קאמר ועוד דאם כן רבי יוסי פליג אדסומכוס ואמאי קאמר תניא נמי הכי הא אבוה דשמואל כתנאי אמר למלתיה לכך נראה דאין אלו אלא דברי נבואות לשבח קאמר שאין כל אדם יכול לשער ולצמצם הא דבעינן דוקא שלשת קבין ואין זה אלא בדמות נבואה ממש והשתא ניחא דנקט אמר ר' יוסי ולא רבי יוסי אומר דלאו לאפלוגי קאתי וכן כתבו התוס' בפ' כיצד מעברין:

הכי קאמר אף על פי שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה פירש"י ז"ל אף על פי שניטלה מן הנביאים שאינם חכמים ותימה לומר כן דהא אמרינן אין השכינה שורה אלא על חכם גבור וכו' ועוד קשה דמאי קאמר מן החכמים לא ניטלה והא בטלה הנבואה מיום שחרב בית המקדש דכתיב גם נביאיה לא מצאו חזון מה'. ועוד קשה דהא דקאמר אמימר דחכם עדיף מנביא על כרחך בחכם דלאו נביא קאמר ואם כן מאי ענינו להך מילתא דרבי אבדימי: ועוד דקאמר תדע ופירש רש"י ז"ל דקאי אמילתא דרבי אבדימי ואם כן אמאי הפסיק הענין בהא דאמימר לכך נראה דתרתי גווני נבואה נינהו נבואה ממש כמשה ושאר הנביאים ששמעו התורה והמצוה מפי הגבורה ואיכא נבואה אחריתי שאין המתנבא שמע דבר מפי הגבורה אלא שמרוב חכמתו מחדש ואומר דינים והלכות ומכוין אל האמת כאלו נמסר מסיני כמו חכמי המשנה והתלמוד והיינו דמשני אף על פי שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה אותה הנבואה שהאדם מחדש ואומר על ידי חכמתו לא ניטלה אמר אמימר וחכם עדיף מנביא אמימר אתי לשנויי דלא תיקשי וכי מה ענין דברי חכמים לדברי נבואה ממש וכי דברי חכמים נבואה נינהו שמדמה אותן להדדי לכך קאמר דאדרבא חכמים יש בהן נבואה יותר ממה שיש בנבואת הנביא שהרי נביא ממש תלוי בנבואת חכמים וקאמר אביי תדע שדברי חכמים ודיניהן נבואה נינהו שהרי גברא רבה אמר מילתא ומתאמרא כו' וכיון דרב אבדימי קאמר דדברי חכמים ודיניהן נבואה היא ניחא דסמיך ש"ס מילתיה להא דא"ר יוסי אין אלו אלא דברי נביאות לפי מה שפי' דלשבח קאמר:

ונתנה לשוטים ולתינוקות לפי שהקדוש ברוך הוא וותרן הוא ומצדו לא יבצר ואפילו לאחר החורבן הוא משפיע רוחו על ישראל אלא לפי שאין עושין רצונו אין הרוח שורה אלא על אותן שאינם מהוגנים כשוטים ותינוקות משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו סרחו עליו כעס המלך וצוה להשליך את הסעודה לכלבים:

ונתנה לשוטים ולתינוקות נראה דלפי זה ניחא הא דאשכחן בכמה דוכתי דאמרי ליה חכמים לינוקא פסוק לי פסוקיך כשרצו לידע עתידות וסמכו עצמן על אותו פסוק דלא ניחוש הוא אלא ראוי לעשות כן כיון דמיום שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לתינוקות כשהתינוק אומר לו פסוקו כדמות נבואה הוא וראוי לסמוך עליו:

כגון זה כופין על מדת סדום כתבו התוספות תימה לר"י לרבה אמאי איצטריך קרא בבכור דיהבינן ליה אחד מצרא לדעת הרמב"ם ז"ל ניחא דאית ליה שאפי' אין השדה כלה שוה כגון שהיו בה שני חלקים בינונית וחלק האמצעי עידית שאי אפשר לו לבכור שיטול כל חלקו כאחד אלא אם כן כל העידית שלו אפילו הכי הבכור נוטלו ובשומת דמים כמ"ש ה' המגיד בפי"ב מהלכות שכנים אם כן איכא למימר דלהכי איצטריך קרא בבכור דבפשוט אינו נוטל כי האי גונא דלאו מדת סדום הוא:

תרתי ארעתא אחד ניגרא לפירש"י ז"ל ניחא דנקט שהן אניגרא דכיון שצריך להשקותן אין מברכות זו יותר מזו לכך לא שייך למימר מעלינן ליה בנכסי דבי בר מריון אבל לפירוש התוספות קשה דמאי איריא שהן אניגרא הא אפילו כי ליכא שום ניגרא נמי דינא הכי:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה