תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף ו
מאי אין לך בידי לא היו דברים מעולם הוה מצי לשנויי דאיירי דתובעו בזמנו ולכך אם א"ל פרעתיך בזמני פטור דעביד איניש דפרע ביומא דמישל' זימניה ואם א"ל פרעתיך בתוך זמני חייב דליכא מגו כמ"ש התו' לעיל וליכא למימר דמסתמא מנה לי בידך דקאמר היינו בזמנו וא"כ לאחר היינו לאחר זמנו דע"כ מנה לי בידך תוך זמנו קא"ל דאי בזמנו א"כ מאי פריך אלמא במקום חזקה לא אמרינן מה לי לשקר דלמא שאני התם דהוחזק כפרן כיון דפרעתיך תוך זמני קאמר והעדים מעידים שאחר כך בזמנו הודה לפניהם שלא פרע וצריך לומר דעדיפא משני דאין לך בידי משמע להד"מ:
אמר רב הונא סמך לפלגא סמך לכולה נראה דמתניתין הכי משמע ליה מדקתני מגלגלין עליו את הכל ולא קתני מחייבין אותו דומיא דרישא משמע דה"ק מגלגלין עליו את הכל אפילו מאי דלא סמך ליה ורב נחמן אומר מאי דלא סמך לא סמך נראה דמתניתין הכי משמע ליה מדקתני אע"פ שלא נתן עליו את התקרה כו' ואי סמך לפלגא סמך לכולה ליתני אע"פ שלא סמך אלא לפלגא מגלגלין כו' דהוה רבותא טפי שלא נתן התקרה וגם לא גמר כותלו ואפ"ה חייב ונראה דהיינו דקאמר ש"ס ומודה רב הונא בקרנא ולופתא כלומר דיוקא דרב נחמן דייק ממתניתין דלמאי דלא סמך מוקי לה רב הונא בקרנא ולופתא אבל סתמא אית ליה דסמך לפלגא סמך לכולה מדקתני מגלגלין עליו את הכל. ומודה רב נחמן באפריזא כו' כלומר דיוקא דרב הונא דדייק ממתני' דסמך לפלגא סמך לכולה מוקי לה רב נחמן באפריזא כו' אבל סתמא אית ליה דלמאי דלא סמך מדקתני אע"פ שלא נתן עליו את התקרה ולא קתני אע"פ שלא סמך אלא לפלגא כו' דהוה רבותא טפי:
אחזיק להורדי לא אחזיק לכשורי בהגהת רש"י ז"ל כתב דלא בחזקת שלש שנים איירי מיהו יש מפרשים דהנך נמי בחזקת ג' שנים איירי וכן כתבו התו' בפרק לא יחפור גבי הא דפריך והא אחזיקו ובסמוך דאמר רבינ' האי כשורא דמטללתא עד תלתין יומין הוי חזקה מפרש רבינו זרחיה ז"ל דאיירי נמי בחזקת שלש שנים והכי קאמר דחזקת ג' שנים אין מתחילין למנותן עד לאחר ל' יום ואי חבריה בטינא לאלתר מתחילין למנות חזקת ג' שנים ע"כ ולפי זה הא דקאמר ואי סוכה דמצוה היא עד שבעה יומין לא הוי חזקה דוקא נקט שבעה יומי דשמיני עצר' נמי עולה למנין שלש שנים ככל שאר שבתות של שלש שנים:
ועליון בונ' מכנגדו ועולה פירש"י ז"ל דתחתון מסייע לעליון וכן כתבו התו' ותימה דא"כ לא הוי דומיא דתחתון בונה מכנגדו ועולה דקאמר דתחתון בונה לבדו ואין עליון מסייעו. ועוד תימה כיון דתחתון צריך לסייע לעליון משום היזק ראייה אמאי נקט ברייתא לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי ועולה מאי אולמיה דעליון מתחתון הוה ליה למימר לא יאמר התחתון הריני בונה מכנגדו ועולה דכי היכי דס"ד דעליון מצי למימר לתחתון אנא מאי קעבידנ' דחצירך נמוך מחצירי ה"נ תחתון מצי למימר לעליון אנא מאי קעבידנא דחצירך גבוה מחצירי ועוד דסתמא פליגי משמע אע"ג דעליון גבוה מתחתון ד' אמות וא"כ אמאי יסייע תחתון לעליון כיון דאין התחתון יכול לראות בחצר העליון ואפילו אין העליון גבוה ד' אמות מתחתון מ"מ מכי מטי לד' אמות יבנה העליון כמ"ש התו' ומה שתירץ רבינו תם ז"ל דאיירי כגון שחצר העליון אינו נמוך אלא אצל חצירו של עליון ומצד אחד הוא גבוה דוחק הוא ומה שתירץ ר"י ז"ל דהתחתון מזיק לעליון כי קאי עליון לאו סברא מעליא הוא דעיקר תשמישו של אדם הוא בישיבה ולא בעמידה ואע"ג דזימנין משתמש בעמידה אין אדם מקפיד על כך ולעיל דקאמר רבים כי קאימנא חזו לי לאו משום דקפידא היא והיזק ראי' הוא קאמר הכי אלא הכי קאמר כיון דרבים לא חזו לי אלא כי קאימנא ליכא קפיד' ולא הוי היזק ראיה והא דקאמר רבי' ביממא חזו לי לאו מילתא באפיה נפשי' הוא אלא כולהו חד טעמא נינהו דכיון דרבים לא חזו לי אלא ביממא וכי קאימנא וכי מעיינו דוקא ליכא קפידא ולא הוי היזק ראיה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות שכנים דכולהו חד טעמא הוא. וגם הרא"ש ז"ל הרגיש ביה ולהכי כתב רבים כי קאימנא חזו לי כלומר לא קמזקו לי אלא דוקא כי קאימנא. ועוד דלשון ובונה דנקט רב חסדא וברייתא משמע דמכנגדו עליון בונה לבדו. לכך נראה דאם גבוה עליון מתחתון ד' אמות א"נ מכי מטי מחיצה לד' אמות שוב ליכא היזק ראיה מתחתון לעליון דאע"ג דזימנין חזו ליה כי קאי' ליכא קפידא כיון דאין עיקר תשמישו אלא בישיבה וא"כ הא דקאמר ועליון בונה מכנגדו ועול' היינו עליון לבדו בונה מכנגדו ואין תחתון מסייעו כלום דומיא דתחתון בונה מכנגדו דהיינו תחתון לבדו. וכ"כ בהדיא הרמב"ם ז"ל דאין תחתון מסייעו לעליון שכתב בפ"ג מה"ש שתי חצירות זו למעלה מזו לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי ועולה אלא בונים שניהם מלמטה ובונה העליון לבדו מכנגדו ולמעלה. וכן נראה דעת ה"ר יהודה ברצלוניא שהביא הטור סי' ק"ס גבי גג שהוא נמוך מן החצר ד' אמות ובש"ע סי' ק"ס כתב שתי חצירות שקרקעית האחד גבוה מחבירו צריך העליון לסייעו לתחתון לבנות למטה והתחתון צריך לסייעו לעליון עד שיהיה גבוה ד' אמות מקרקע העליון ולמעלה והיינו כדפירש"י ז"ל והתו' ולא מייתי דעת הרמב"ם ז"ל כלל ונראה דדעת הרמב"ם ז"ל עיקר וכן יש להורות: