תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף ב
השותפין פרק ראשון
השותפין שרצו לעשות מחיצה בריש קידושין דקתני האשה נקנית כתבו התוס' דלכך קתני בה"א משום דקאי אקרא דכי יקח איש אשה וה"נ איכא למימר הכי דלכך קתני השותפין בה"א משום דקאי אהך פירק' דלעיל דאיירי בענין שותפות כמ"ש התו':
סברוה מאי מחיצה גודא דתניא וכו' תימה דמאי איצטריך לאתויי ראייה דמחיצה היינו גודא והא בכל מקום מחיצה גודא הוא. ועוד תימה דאמאי שביק ש"ס כמה משניות ומייתי ראיה מברייתא דבפ"ק דעירובין תנן כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה ובפ' שני נמי תנן אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה ובשבת קני כל מחיצה העשויה בשבת בין בשוגג כו' שמה מחיצה ובכלאים פ"ד תנן מחיצת הקנים אם אין בין קנה לחבירו ג' טפחים הרי זו כמחיצה ועוד הרבה שנויות התם וכולן לשון גודא נינהו. ועוד קשה כיון דבכל מקום מחיצה גודא הוא מאי פריך בסמוך ואימא מחיצה פלוגתא והתוספות כתבו דאקושיות דבתר הכי סמיך ולא משמע כן לכך נראה דמחיצה דכולה ש"ס ודאי לאו גודא הוא דגודא היינו כותל בנין של אבנים או של עצים ומחיצה אינה אלא דבר החוצץ בעלמא כגון הקפת חבלים ופריסת וילון ונעיצת קנים בפחות משלש דכל הנך משניות דלעיל בהכי איירי וכן אותן מחיצות שכתב בטור א"ח סי' שט"ו דמחיצות עראי איירי דמחיצה הוא לשון חציצה כדמשמע בהדיא בערוך ערך חץ והמ"ם אינה מיסוד התיבה אלא כמו מ"ם דמכירה וכיוצא בהן וכיון דסברוה דמחיצה דהכא לאו חציצה בעלמא הוא אלא גודא דהיינו כותל בנין של עצים או של אבנים כדפירש"י ז"ל לקמן לכך איצטריך לאתויי ראיה דאשכחן מיהא ברייתא דכותל בנין נמי מחיצה קרי לה דקתני אומר לו גדור וסתם גדר לאו היינו של קנים וענפים דההוא הוצא קרי ליה כדאמר לקמן לאתויי הוצא ודפנא ובפרק המוציא יין והוצא חציצה אלא כותל בנין הוא דלמה פרצת גדריה תרגומו למה תקפת גודהא וגבי בלעם כתיב גדר מזה וכתיב בתריה ותלחץ אל הקיר דהיינו גודא וקרי לה מחיצת הכרם ולכך פריך ואימא מחיצה פלוגתא כיון דבכל מקום מחיצה לאו גודא הוא אלא לשון חציצה בעלמא והיינו דקאמר בסמוך אי תנא אותו הוה אמינא במסיפס בעלמא דכיון דמחיצה קתני שהוא לשון חציצה בעלמא הוה אמינא דבמסיפס איירי דאיהו נמי מחיצה איקרי דכיון דמלא חלונות הוא לפירש התוספות כחציצה בעלמא דמי וכ"ש לפירש רש"י ז"ל דאיירי ביתידות עצים דלא הוי אלא חציצה בעלמא אבל אי אמרינן דמחיצה בכל מקום גודא הוא לא אתי שפיר הא דקאמר דאי תנא אותו הוה אמינא במסיפס בעלמא דהא מחיצה קתני ומחיצה בכל מקום גודא הוא ועוד דא"כ השתא נמי דקתני את הכותל נימא דכותל מסיפס קאמר דמ"ש כותל ממחיצה ודוחק לומר דמייתורא דכותל שמעינן לה אלא צ"ל דדוקא במחיצה איכא למיטעי כיון דסתם מחיצה חציצה בעלמא הוי אבל כותל בכל מקום גודא הוא דלשון כותל היינו כמו תל:
שרצו לעשות מחיצה שרצו לחצו' מיבעי ליה דלשון עשיי' לא שייך גבי פלוגתא:
אי תנא אותו ה"א במסיפס בעלמא ורצו דקתני אמסיפס וכתבו התוס' אע"ג דבלאו רצו נמי עושין מסיפס בעל כרחם כדמוכח בסמוך היינו מסיפס גרוע אבל כי רצו עושין מסיפס מגויל וגזית לכאורה תימה כיון דנקט הכא במסיפס בעלמא ובסמוך נמי נקט הך לישנא משמע דתרוייהו בחד גוונא איירי ונראה לפרש דליכא אלא חד גוונא מסיפס דהיינו אותו שעושין מגויל וגזית ובסמוך נמי במסיפס שעושין מגויל וגזית איירי דאפי' בלא רצו סבירא לן לפי האמת דיתידות עצים התקועי' בארץ לאו חלוקה הוי וה"ק אי קתני אותו ה"א במסיפס בעלמא דכיון דסתם מחיצה לאו כותל ממש הוא אלא מידי דהוי כעין חציצה לכך ה"א דמחיצה דמתני' במסיפס דמסיפס כיון דלאו כותל ממש הוא אלא מלא חלונות איהו נמי מחיצה איקרי וע"כ היינו אומרים דחלוקת יתידות נמי חלוקה הוי ובלא רצו עושין חלוקה ביחידות ורצו דמתני' משום מסיפס הוא אבל לפי האמת דקתני מתני' כותל ורצו דקתני אכותל אוקמינן בלא רצו אמה דמסתבר טפי ואמרי' דביתידות לא הוי חלוקה כלל ואפי' בלא רצו חולקין במסיפס דוקא בעל כרחם ולכך קאמר בסמוך לא במסיפס בעלמא דהיינו נמי מגויל וגזית:
אי תני אותו ה"א במסיפס בעלמא תימא אכתי ליתני אותו וליתני מעיקרא השותפין שרצו לעשות כותל ולא ליתני מחיצה וי"ל דאתי לאשמעינן אע"ג דרצו לעשות מחיצה כופין אותן לעשות כותל ולא מצי למימר אנא אמסיפס נתכוונתי דהכי משמע לישנא דסתם מחיצה כדפירשנו וטעמא דמילתא משום דס"ל דאפי' בלא רצו כופין לעשות מסיפס מגויל וגזית וכיון דרצו על כרחך לכותל ממש נתכווין:
שאני התם דא"ל בעל החצר כו' כתבו התו' תימה אמאי לא מייתי מדתניא לקמן שתי חצירות זו למעלה מזו לא יאמר העליון כו' אלמא שמיה ה היזק לא ידענא מאי קושיא דלמ"ד היזק ראיה לאו שמיה היזק נהי דלאו שמיה היזק ואין כופין אותן לעשות כותל מ"מ היכא דקפדי בהכי ורצו וקנו לעשות כותל כופין אותן ולכך תני ברייתא דלא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי ועולה אע"ג דבהכי מסתלק היזק ראייתו דכיון דרצה וקנה לסלק היזק ראיה צריך לסייע את התחתון שאם אין יסוד אין בנין: