אור ברסלב
תורת אמת פרשת פרשת פקודי

תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא

פרשת פרשת פקודי

פרשת ויקהל

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה נראה דהנה באמת אמרו חכז"ל דאין הברכה שורה בדבר הספור והשקול והנה כאן במלאכת המשכן דנעשה הכל על פי החשבון ועפ"י מדה הקצובה ואעפ"כ היה הברכה שורה בה דהנה כתיב עיניך בריכות בחשבון דבאמת שורש עין הרע הוא כמו בלעם הרשע דבכל מקום שנתן עיניו היה שולט מארה וקללה באותו הדבר מחמת דהרשע במה שהיה מסתכל באותו הדבר הפריד אותו משורש העליון של מקור החיים מחמת שהיה להוט אחר אותו הדבר והיה הדבר נחשב בעיניו אבל לא הסתכל בכח השי"ת אשר בתוכו אבל גבי זרע ישראל כתיב עיניך ברכות בחשבון אף בדבר שיש בו חשבון ובא לגדר מנין ומספר אעפ"כ אינו מזיק הסתכלות הזה מחמת שאיש ישראל בכל דבר שהוא רואה ומסתכל אז רואה הכח הבורא אשר נמצא בו וכיון שמדבק דבר ההוא לשרשו אז בראי' זו ממשיך שפע וברכה ממקור העליון על הדבר ההוא וז"ש עיניך ברכות בחשבון ר"ל שעיניך נעשו כמו ברכות ומקורות השפעה אף בדבר חשבון וז"ש אלה פקודי המשכן שנמנה במשכן כל דבר כמה פעמים ונעשה בחשבון ואעפ"כ היה הברכה שורה והשכינה שורה בה ואדרבא שהי' המנין צורך גבוה ובמנין הזה נתוסף הקדושה וז"ש אשר פוקד עפ"י משה מחמת שיצא המנין מפי משה שהיה בקדושה ובדביקות עליון. ואדרבא על המנין נתוסף ברכה והנה כבר כתבנו לעיל דמלאכת המשכן היה בה חכמת אלקית וצירוף אותיות ושמות כמו שהיה בבריאת שמים וארץ כמו שאמרו חכז"ל יודע היה בצלאל צירוף אותיות והנה במעשה בראשית כתוב בראשית ברא אלקים כמו שאמרו חכז"ל מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם כו' ואחר כך כתוב אלה תולדות השמים וארץ בהבראם כתיב ב"ה זעירא זהו מרמז על שם אדנ"י ואח"כ כתיב ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים הוא יחיד הוי"ה אלקים וכמו כן התכוון משה וייחד הכל במלאכת המשכן במספר אשר פקד ואשר מנה וכיון משה בתחלה לייחד במלאכת המשכן שם אלקים וזה הנרמז בר"ת אל"ה פקוד"י המשכ"ן אפ"ה שהוא פ"ו בגימטריא אלקים וסופי תיבות הי"ן שהוא בגימטריא ס"ה אדנ"י ואח"כ יחדו בשם הוי"ה ב"ה בשם הקדוש הנרמז בר"ת משכ"ן העדו"ת וס"ת בגימטריא ת"נ שהיא בגימטריא י' שם מ"ה ונתכוון ליחד הכל ע"י שמות הקדושים אשר בהם נבראו שמים וארץ וז"ש אשר פיקד עפ"י משה שהוא התכוין בכל אלה והבן:

בפסוק וירקעו פחי זהב וקיצץ פתילים לעשות בתוך התכלת כו' מעשה חושב דהנ' מלאכת מחשבת אסרה התורה בשבת ויליף ממשכן דהיו כל עשיותיו במחשבה ע"י בצלאל ועושי המלאכה אשר אתו אשר מילא אותם אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת והנה כבר כתבנו לעיל דמלאכתם הי' דוגמא מעשי בראשית וכבר ידוע מאמר חכז"ל דמתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין ראה שאינו מתקיים שיתף מדת הרחמים דגם במעשי בראשית הכין השי"ת צרכי עצמו כל הדברים הנצרכים להבריא' כל המדות כמו הכסף וזהב ותכלת וארגמן ומתחלה הי' ברצונו להנהיג העולם במדת הזהב אח"כ התיישב כביכול ברצונו וראה לפני עולמו שיתנהג במידת כסף כמו כן בצלאל והאומנים אשר אתו לקחו למשכן שהיא מעין דוגמא של מעלה כל הדברים אשר התנדבו בלבם בנ"י זהב וכסף ונחשת והמשיך על הנדבות קדישות מכסף וזהב העליונים והנה כמו שצירף הש"י והוצרך לשתף מידת הרחמים כך התבוננו העושי מלאכה גבי המשכן וז"ש וירקעו פחי הזהב שעשו הפחים של זהב דק מאוד ר"ל המידה של זהב המתיק למאוד לעשותו דק היטב וקיצץ פתילים לחתיכות קטנות שלא להיות המדה של זהב בשלימות רק לערבו בתוך התכלת ובתוך הארגמן בתוך עניני העולם להיות מעורב בתוכו מעט עפרות זהב כי גם הגבו ות בחינת הזהב צורך לעולם לפעמים להכניע חלקי הרע אבל עיקר הוא המחשוף הלבן גוון הכסף וז"ש מעשה חושב. ר"ל שבחי' זהב הוא מעשי חושב אשר עלה במחשבה לברוא במד"ה זה יהיה ג"כ קצת מעורב בתוך מידות העולם ולהשתמש בזהב בחי' הגבורות מעט מזעיר ועיקר להתנהג בחסד כמ"ש עולם חסד יבנה והבן:

ויקרא

בפסוק ויקרא אל משה כו' איתא בילקוט פרשת פנחס בפסוק צו את בנ"י ואמרת עליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו איתא בילקוט הה"ד צדיק אוכל לשובע נפשו:

צדיק זה הקב"ה אמר הקב"ה כלום אני נהנה מכל הקרבנות אשר אתם מקריבין אלא הריח ונראה לומר דהנה כתיב ויקרא באל"ף זעירא בסוף התיבה דיש להבין אמאי נגרע כאן מעלת משה שנכתב בסוף התיבה אלף זעירא שמורה על קטנות ההשגה ואדרבה ויקרא משמע לשון קריאה וחיבה אך דהתירוץ הוא בפסוק עצמו וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור דהשי"ת התנצל א"ע לפני משה שלא יתמה ח"ו על מה שהקריאה הי' אליו בדרך קטנות ח"ו לא מחסרונו רק מחמת דבחינת הדיבור הי' מאוהל מועד דהנה בוודאי אם הי' יכול האדם לעבוד את ה' בתמידות שלא להפסיק רגע אחת מהדביקות מחשבתו משמו י"ת אז הי' הש"י בוודאי ג"כ מתגלה אליו בגילוי והארה גדולה בלי שיעור וערך אבל מחמת דא"א לבן אדם להיות דבוק תמיד במחשבתו באלקותו י"ת וצריך לפעמים ליפול ממדריגתו אף שחוזר אח"כ ועולה לדביקות אלקות אבל א"א להיות בתמידות וכפי שעת הדביקות כך מתגלה השי"ת והנה בוודאי משה רבינו ע"ה הי' דבוק תמיד דביקות עצום ולא פסק רגע ממחשבה אלקות ובוודאי לפי דביקותו הי' הבורא י"ת תמיד מתגלה אליו בבחינה גדולה באלף רברבא אך מחמת שכנ"י היו אז בבחי' קטנות שע"י שקילקלו מעשיהן נפלו ממדריגתן וממחשבות אלקות רק לפעמים נתדבקו בהשי"ת וזהו בחינת אוהל מועד אוהל הוא מלשון בהלו נרו על ראשו וז"ש אוהל מועד שהדביקות הוא רק על מועד ועל זמן וכפי הבחינה שהיו אז כנ"י כך הי' הקריאה אל משה דבוודאי כל מה שדיבר הש"י עם משה לא הי' נוגע אליו לבדו רק שדיבור עמו התנהגות התורה והמצות של כנ"י מחמת שהוא הי' השורש והכוללות של ששים רבוא ישראל לכך אף שהי' שלם בדביקות לא דיבר עמו אלא כפי הבחינה שהי' אז כנ"י וז"ש וידבר ה' אליו שהקב"ה דיבר עם משה בבחי' אוהל מועד לאמור ר"ל שיאמר לישראל והם היו אז בבחי' אוהל מועד לכך לפי מדריגתן אזי כך הי' הקריא' למרע"ה באלף זעירא וז"ש אדם כי יקריב מכם קרבן לד' דהנה עיקר הקרבן להשם הוא מכם דהלא הוא י"ת אין צריך לקרבנותיו הלא אם ארעב לא אומר לך רק עיקר האכילה והתענוג של השי"ת הוא כשאדם מקריב וממשיך השפעות מאתו י"ת לכל העולמות עליונים ותחתונים והנה תיקנו חכז"ל מאה ברכות בכל יום מה שהכנ"י צריך בכל יום מאה ברכות נגד מאה אדנים שהי' במקדש דהוא היסוד של ביהמ"ק אף שהי' עשר אמות הקרש והי' מרמז לדברים עליונים אך לכל זאת עיקר היסוד הי' מאה אדנים אשר הי' נגד מאה ברכות שצריך להשפיע לכנ"י ממקור הברכה כל טוב וכל שפע חסדים טובים לכל העולמות וז"ש אדם כי. יקריב מכ"ם גימט' מאה מי שהוא בבחינת אדם שיכול להקריב המאה ברכות לכנ"י זה הקרבן להשם ומזה הוא תענוג להבורא י"ת מן הבהמה ומן הבקר כו' תקריבו את קרבנכם ובזה כתיב לשון רבים דכללות ישראל מקריבין קרבנות כפשוטו מן הבהמה אבל קרבן האדם מעלה הגבוה הוא העיקר הקרבן מה שממשיך שפע לכל העולמות וז"ש את בנ"י ואמרת אליהם את קרבני ר"ל עיקר הקרבן שלי הוא לחמי לאישי ר"ל מי שנותן לחם לאישי היינו מי שנותן פרנסה ומזון לכל העולם לכ"א הצטרכותו לעולמות העליונים שפע רוחניות ולעולם התחתון עולם העשי' צריך ליתן שפע מזון גשמי ונשמות ישראל צריכין שפע רוחניות כ"א לפי בחינתו וכולם נקראו אישים שלו ומי שנותן להם חיות וממשיך להם שפע זהו הקרבן שלי וז"ש ריח ניחוחי ר"ל זהו הנחת רוח של שמו י"ת שכל הברואים שלו מלאים טוב משפע ברכה ומזה התענוג והחדוה והרוח של שמחה היוצא מכל העולמות כשהם מקבלים רצון ומקבלים שפע פרנסתם מזה יש שעשועים להבורא ונחת רוח ממי שמקרב זה הקרבן ולא מבעי' מאותם המקריבין זה הקרבן בתמידות דבר יום ביומו שעובדין תמיד אלקיתו י"ת אלא אפילו מאותן שאין עובדין רק לפעמים למועד ולזמן מזה יש ג"כ תענוג להבורא וז"ש תשמרו להקריב לי במועדו אפילו מאותן שהן רק למועד ג"כ תראה להקריב לי וזה שסיים המדרש הה"ד צדיק אוכל לשובע נפשו ר"ל צדיק זה הקב"ה אוכל ר"ל אכילה דלעילא הוא לשובע נפשו מה שהנפשות שלו הם האורות והכוחות שלו הם שבעים ומלאים שפע מזה נהנה הש"י וז"ש אמר הקב"ה כלום נהניתי מכל הקרבנות אלא הריח שע"י הקרבן היו מקרבין כל הצינורות השפע ונעשה יחוד עליון ועי"ז נמשך שפע ברכה לכל העולמות עליונים ותחתונים מזה הרוח של שמחה אשר יוצא מכל העולמות מזה יש נחת רוח להבורא י"ת והבן:

ועתה אכתוב מה שאמר אדומו"ר הרב בסעודה שלישית איתא במדרש שוחר טוב שלמה המלך אמר יראת ה' ראשית דעת ולא הסכימה דעתו לדעת אביו שאמר ראשית חכמה יראת ה' והוא תמוה. וכדי לבאר לך זה אקדים לך קושית הזוהר הקדוש כתיב ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' ומקשה הזוהר וכי כמה ראשים אית לה לסיהרא אמאי כתיב ובראשי לשון רבים. והנה ידוע דברי המדרש תנחומא בראשית ברא אלקים אמר ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה ומ"ט פתח מבראשית אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים וכדי להבינך קושיית ר' יצחק ותירוצו הוא כך דר' יצחק מקשה דהא עד החודש הזה לכם הוא הכל מעולם התוהו כל הדורות אשר חלפו ועברו אשר השחיתו והתעיבו כמו חטא האדם ודור המבול ודור הפלגה כל המעשיות הנכתב בתורה ומה צורך בזה ומה דהוה הוה והעיקר הוא העולם התיקון כשבאו ישראל אל מעמד הר סיני וקיבלו התורה מפי הגבורה והשיגו רוח נבואה שהיו דור דעה וקיבלו התורה והמצות שאז באו לכלל התיקונים ומכאן הי' צריך להתחיל את התורה ולא מעולם החרוב אך דשורש הדבר כך דהתורה מורה לנו במה שנכתב בה כל סדר הדורות וכל מעשי בראשית דאם האדם רוצה לתקן נפשו ונפש כל ישראל מבחינה התחתונה עד ראשית הנקודה שורש השרשים אשר שם מתפשטים כל ענפי נשמות ישראל אזי כשיסתכל האדם במעשי בראשית דבר יום ביומו סדר השתלשות הבריאה דבר יום ביומו עד שיגיע למאמר ויהי אור שזה מרמז על מעשי הצדיקים כדאיתא במדרש. ואח"כ מה שעברו מהקלקולים אשר השחיתו והתעיבו כל דור המבול ודור הפלגה כל עשרה דורות שמאדם ועד נח שהכעיסו הבורא והעשרה דורות שמנח ועד אברהם וכשאדם רואה כל מעשי האבות אשר נכתבו בתורה עד שהתחיל לבוא לכלל תיקון מעט מעט עד שבאו לכלל הזדככות והגיעו למעמד הר סיני לתכלית זו השגה עד שהיו נקראין דור דיעה וכשאדם מתבונן בזה יכול האדם ליקח איזה השגה ושכל ומוסר האיך לתקן את נפשו וכשמתקן א"ע יכול לתקן נפש כל ישראל ויכול האדם לדבק בטוב ולהכניע כל חלקי הרע ועיקר התיקן כשאדם דבוק בבחינת מה בכל מעשיו יראה וידע השפלות והקטנות שלו דלא מבעי' כשאדם הוא דבוק בבחינת מחשבה באיזה חכמה אלקית בזה הוא בקל להשיג מידת הקטנות בחינת מה מחמת שדבוק בחכמת אלקית רחבה מני ים ואז ממילא נעשה האדם קטן בעיניו בפרט כשהוא דבוק בחכמה דהוא בחינת יו"ד שהוא קטנה מכל האותיות דזה יורה על הקטנות אלא אף כשמתבונן האדם בהתבוננות יתירה להטיב מעשיו דאז היו דבוק בבחינת ה' עליונה אז צריך ג"כ למלאות הכל במחשבה עליונה ולהדביק הכל אל השורש היינו ה א' דהוא אלופו של עול' ואף כשאדם הוא בבחינת המדות והמ"ק דהוא אז בעולם הדיבור בחינת הוא"ו והוא מטהר מעשיו ומידותיו צריך ג"כ הכל לחבר לה א' דהוא האחדות ואף כשהוא דבוק בעולם המעשה דהוא בחינה של ה' תתאי צריך כל העשי' לחבר אל השור' שהוא הא' ולקשר את האהל להיות אחד ועי"ז בא התיקון כשאדם מדבק א"ע במקור הטוב אז האדם נעשה כאבן השואבת המושך אצלו כל דבר כמו כן האדם כשמדבק א"ע אל חיות האמיתי שורש הטוב ומיחד בכל עובדא מעשיות אז הוא ממשיך לעצמו כל חלקי הטוב אשר הם צפונים בגלותא בתוך החיצונים דמאין יש התפשטו' החיצונים ונחלת גוים מאין הוא חיותם אין זה כ"א מחמת ומלכותו בכל משלה שגנוז ונעלם בתוכו ניצוץ הטוב המחי' אותו וכשאד' מדבק את הטוב אל השורש אז כל חלקי הטוב נמשכין. להשורש וממיל' יתפרדו כל פועלי און ואז אפילו נחלת גוים לא ניתן לזרע ישראל בתורת מתנה רק ממילא כיון שנלקח החיות מהם אז יוחזר הדבר לשרשו כי כל זמן שלא בא הדבר לידי תיקונו אז שולטין ידי זרים בהטוב וגזול הוא בידם וזהו שתירוץ ר' יצחק הא דלא התחילה התורה מהחודש הזה לכם דהוא העיקר האיך שבאו הכנ"י לכלל תיקון ולמה פתח בבראשית וזה שמתרץ דרצה להראו' לכ"א אשר יסתכל במעשי בראשית ישכיל ויבין האיך צריך הכל לתקן על מקומו ולהדביקו בשורש האחדות ולאסוף כל הטוב אל השורש אל האחדות האמת וז"ש כח מעשיו הגיד לעמו כשאדם ממשיך כל הכח והשורש הטוב של כל המעשים והעבדות אל העמו דהוא השורש ומקור של הטוב אל האחדות האמת דהוא אל"ף פל"א עליון עי"ז פועל לתת להם נחלת גוים שנמשך. להם כל חיות הטוב הצפון בנחלת גוים ונאסף אל השורש ואז ממילא יוחזר הנחלה אל כנסת ישראל והנה הבחינה התחתונה מן המדות נקראת בת לשון נוקבא ותשות כח ע"י שהיא למטה אז יש בה חלילה שליטות כחות החיצונים וצריך האדם לשמרה היטיב ולחבר זאת הבת אל השורש ולהעלותה לראש ע"י הוא"ו וזהו ע"י התיקון של בראשית בר"א שי"ת דהוא הוא"ו שהוא לשון התחברות ודביקות וכשאדם מדבק הבת דהיא החכמה תתאה אל הוא"ו נעשה הצירוף של בראשית ב"ת ראש"י כמבואר בתיקונים שצריך לחבר הבת להיות מדובק אל השורש בכל ענינים הן בחכמה תתאי והן בחכמה עליונה לדבקה אל הוא"ו ולהיות האחד ה א' בשלימות וזו שמרמז צורת ה א' שהוא יו"ד מלמעלה ויוד מלטה והוא"ו באמצע ובזה יתבאר המדרש שוחר טוב הנ"ל דדוד המלך ע"ה אמר ראשית חכמה יראת השם פי' שהוא הי' הדור י"ד מן העולם התיקון ועדיין לא היתה הסיהרא במילואה מחמת שהי' עדיין כמה אומות בעולם שלא רצו לקבל עליהם עול מלכות שמים וכל העובדות של דוד הע"ה הי' לשמור כנ"י ולהצילה מכל מקרים ופגעים ולכך לא הי' הדבר בשלימות ויחוד אמת לכך אמר ראשית חכמה יראת ה' דהוא מרמז על הראשית של החכמה תתאה דהחשוב מן החכמה תתאה הוא היראה ולא עשה יחוד רק היו"ד התחתונה והוא"ו אבל בימי שלמה המלך ע"ה הי' בימיו הסיהרא במילואה וטובה והי' מולך בכיפה וכל האומות הביאו מנחה לד' ומלך בעליונים ובתחתונים. ועשה יחוד גמור בכל דבר הן בחכמה עליונה ותחתונה קשר הכל ביחוד גמור אל שורש השרשים אל האל"ף דהוא האחדות האמתי לזה אמר שלמה יראת ה' ראשית דעת דדעת היא הוא"ו המכריע בין התחתונים ובין העליונים והוא חיבר הכל באחדות האמת בשני ראשים ויוד אל קוצה של יוד עליונה והבן וזה ב"ת א' ש"י דבת עולה ויושב בין שני הראשים העליונים ונעשה א' ע"י הוא"ו כנ"ל וזהו ובראשי חדשיכם כשאדם מחדש את מעשיו הקודמין ומביא הכל לידי תיקון לחבר הב' יודין אל הוא"ו כנ"ל וזש"ה בפ' בא והי' היום הזה לכם לזכרון דר"ל דאז בעת יציאת מצרים הי' התיקון גדול ויחוד עליון דס' רבוא נשמות ישראל באו לידי הזדככות גמור והי' מאיר להם האור קדושת פסח. והנה ליל ט"ו דהוא ליל שמורים עם יום ט"ו דהוא בחינת זכור ושמור והארה של קדושת פסח הנעשה מאז בעת יציאת מצרים זה מתעורר תמיד בכל דור ודור כשהגיע יום הנ"ל אז מתעורר האור ועת הגאולה ותיקון לכל זרע ישראל:

וזה לשון והי' היום הזה לכם לזכרון בחינת דכר להשפיע לכם תמיד שפע רצון וחגותם אותו חג לד' ר"ל שתחוגו במחוגה כמו המחוגה של העגול אשר יסובב הכל כל עיגול על נקודה ומרכז האמצעי כמו כן האור של פסח הנעשה אז בימי הפסח כמו המחוגה של העיגול והי' התיקון לב"ת ראש"י שבא לכלל ראש זה האור והקדושה של פסח יקיף לכם מכל צד שיהי' אחדות גמור והכל דבוק בשמו ית' וז"ש חוקת עולם תחגוהו ר"ל אפילו הכוכבים והמזלות ועולם הגלגל אשר נטבעו ממנו לחוק עולם הכל יהי' מקיף אתכם ויהי' בידכם לסבב אותם לכל צד שתרצו כמו שסובב מרע"ה בעת יציאת מצרים כן יהי' לדורותיכם שאל ימנע שום מזל מלעשות רצונכם ולהכניע כל חלקי הרע תחת הטוב ולהשפיע לכם ביומי דניסן ימי הרצון שפע ברכה וקדושה ודביקות והתעוררות הגאולה ולקיים בנו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות במהרה בימינו אמן:

דרוש לפ' החודש

בפ' בא בפסוק החודש הזה לכם במדרש הה"ד בי מלכים ימלוכו דהנה אמרו חכז"ל דניסן הוא ר"ה למלכים ופריך למאי הלכתא אמר רב חסדא לשטרות דתנן שטרי חובות המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין דבאמת למלכי ישראל מניסן מנינן כשבא ר"ח ניסן אז בא התחדשות לעולם וכאילו היום נברא העולם ובאמת איכא מ"ד בניסן נברא העולם ואז בא התחדשות לכל הדברים והימים הראשונים יפלו והתנהגות העולמות מתחיל מחדש ופריך למאי הלכתא ר"ל מה נרויח בזה שהתחלה הוא ניסן אמר רב חסדא ר"ל דהמידה של רב חסד אומרת לשטרות ר"ל דתנן שטרי חוב המוקדמין כנ"ל כלומר כיון דהתחדשות בא לכל העולמות והכל נחשב כאין ותוהו עד ניסן וא"כ כל השטרי חובות שיש ח"ו על ישראל הן למעלה והן למטה ואשר ח"ו נגזר ונכתב איזה דבר חוב על כלל ישראל או על יחיד והן בעולם התחתון אצל מלכי האומות אשר נכתב ונחתם ח"ו בטבעתם להרע נגד זרע ישראל הכל בטל כיון דהעולם מתחיל להתחדש מניסן וכל מה שיש איזה שטר שהוא חוב על ישראל מה שהוא מוקדם מזה הזמן הכל פסול ובטל והמאוחרין מה שיצא מר"ח ניסן כשירין דבר"ח ניסן הוא עת רצון ורחמים גוברין להיות השטרות יוצאים בכשרות וכל השטרו' אשר יצאו על זרע ישראל צריך להיות כשרים להיטיב להם להשפיע להם כל טוב ואצ"ל שלא יעניש ח"ו על מה שקלקל זרע ישראל עד ניסן כי היה אז מעולם התוהו ובוודאי א"א לענוש כיוון שבא לכלל עולם התיקון והתחדשות ובוודאי צריך כ"א לתקן כל מה שפגם וקלקל עד הנה אבל נפטרין מעונש ומה שעבר אין ואדרבא נהפוך הוא שבימי ניסן ימי רצון הם וימי גאולה אז הוא ית' משפיע לזרע ישראל כל מיני ישועות וחסדי' טובים אמן כן יהי רצון:

בש"ס בא' בניסן ר"ה לרגלים ומקשה בא' בניסן כו' בט"ו בניסן הוא אלא רגל שבו ר"ה לרגלים דהכלל הוא אין לך דבר בעולם שאין בו מבחי' זכור ושמור דכר ונוקבא דהנה גם בשלש רגלים יש דכר ונוקבא ודכר המועדות הוא הפסח דהוא הראש של הרגלים כמו דכתיב זכור את היום אשר יצאתם ממצרים וכל המועדים הם זכר ליציאת מצרים וזכור בגימ' ע"ב קס"א יחוד הוי' אהי' גימטרי' זכור וגימ' רגל וזה הפסח הוא המוח של כל המועדים מחמת דהוא המועד הראשון תיכף בעת ובזמן הגאולה עת יציאת מצרים ואף דמועדים אחרים יש כמה בחינות אשר הם גבוהים מבחינה של פסח מ"מ לענין זה הוה פסח בחי' זכור ומוח לשאר הרגלים והמועדים אחרים מקיפין את מוח הפסח דכשתצטרף ב"פ רגל אזי מתחברין ב' רישי"ן ונעשה תי"ו ומן שאר האותיות נעשה צירוף גלגל כמו שהגולגלת מקיף את המוח כמו כן שאר המועדים נעשין מקיפין לרגל של פסח שהוא בחי' הראש וזהו שאמר רגל שהוא פסח שבו ר"ה ר"ל שהוא ראש של שאר הרגלים ואל תתמה דבכתבי האר"י ז"ל מכנה לניסן בחי' גולגלתא אין זה ראי' דהאר"י ז"ל מיירי לענין שמות החדשים אז הוא ניסן גולגלתא אבל לענין בחי' המועדים אז פסח הוא המוח והרגלים אחרים מקיפים אותו וכן תמצא כמה פעמים בכתבי האר"י ז"ל דלפעמים הם חשובים מאור הפנימי ולפעמים להיפך והמש"י:

בפסוק נהר פלגיו ישמחו עיר אלקים דהנה יש השפעות אשר הם הולכים מאתו ית' והוא בחי' צמצום המכונה אלקים שהוא בחי' גבורה ודין והנה כשנחלק הצמצום אז נעשה מיעוט יותר אך ידוע דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ור"ל דכשאנו מחלקים בחי' אלקים לשנים שהוא בגימטרי' פ"ו וחציו הוא מ"ג ונעשה ג"ם לרבות כל מיני השפעה וז"ש נהר פלגיו ור"ל דכשנחלק השפעה של הצמצום דהוא מבחי' נהר דמיני' דינן מתערין אז כשנחלק ונפלג אז ישמח עיר אלקי' ר"ל שנתרבה ובא לידי מיתוק ונעשה הכל רחמים אמן כן יהי רצון:

פ' צו

וידבר דד' ד' אל משה לאמר צו את אהרן כו' זאת תורת העולה כו' ופירש"י אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות אמר ר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס זאת תורת העולה בא לרבות כל שפסולו בקודש שאם עלו לא ירדו וכל שאין פסולו בקודש כו' עכ"ל ונראה לפרש בדרך רמז דהנה כבר הארכנו לעיל פ' ויקרא על פסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לד' דר"ל דמי שהוא בחי' אדם מעלה הגבוה קרבן שלו הוא מכם ומעצמיכם ממש והעיקר הוא כשאדם מקריב נפשו ורוחו ונשמתו ומדבק הכל אל השורש עד ה"א הנקודה הפנימית זהו קרבן ל"ד מן הבהמה כו' תקריבו את קרבנכם כתיב לשון רבים זה קאי על המון עם שאינם בבחי' אדם להקריב קרבן נפש הרוחניות ר"ל והם יקריבו קרבנות כפשוטו מן הבהמה מן הבקר כו'. וע"י מה בא האדם לידי עלי' זו להיות קרבן ממש מכם משום דכשאדם מסתכל תמיד לשורשו כמו דכתיב עיניך לנוכח יביטו דכשאדם מסתכל תמיד לנכ"ח היא הר"ת של נ"שמת כ"ל ח"י וגם בגימ' מזלא ר"ל דכל אדם אית לי' מזל עליון וכשאדם מסתכל תמיד לשורשו העומד לנוכח נגדו בעולמות העליונים אז הוא בא לידי דביקות האמת ועי"ז יכול לעלות ולקרב א"ע אל השם וז"ש זאת תורת העולה דזאת הוא בחי' נכ"ח ר"ל דכשאדם מסתכל ומביט לבחי' נוכח של מעלה בשורש העליון זהו תורת העולה עי"ז יכול לעלות ולהקריב הקרבן ר"ל מכם כאשר הארכנו לעיל דמכם גימ' מאה דעיקר הוא להמשיך מאה ברכות לכנסת ישראל בכל יום זהו תענוג הבורא כשאדם ממשיך ממנו ית' השפעות וחסדים לכנ"י שלו והנה ידוע דאין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס דכבר נודע דברי חכז"ל דהעוה"ז נברא ב ה' בהבראם בה' בראם ועוה"ב נברא ביו"ד והדבר הממוצע הוא ע"י וא"ו המחבר את היו"ד לה"א שהוא קו המשכה הממשיך שפע מן היו"ד עליונה אל ה ה' תתאה והוא בחי' צדיק שהוא יסוד עולם המחבר ומדבק היו"ד עם ה"ה וכי"ס גימ' צדיק דצדיק הוא מכונה בשם כי"ס דהוא הממשיך שפע לעולם וכל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו' והוא נמשל לכי"ס שע"י נמשך שפע וכל התנהגות הבית והצטרכותו כך ע"י הצדיק נמשך מזון ופרנסה לכל באי עולם וא"כ מי שהוא מחבר את עצמו אל הצדיק דהוא בחי' וא"ו ואז מקשר ה"ה עם הוא"ו ונעשה יחוד וקירוב בין עולם עליון לתחתון ועי"ז נמשך שפע לבנ"י משא"כ מי שאינו מחבר א"ע להצדיק אז הוא מפרד הה"א מן הוא"ו זהו פרוט' מן הכיס ר"ל פרט ה' מן הכיס שהוא הצדיק בחי', וא"ו ור"ל דכשאדם פורד ומפריד הה"א מן הוא"ו ואין בן דוד בא עד שוכלת החסרון הזה ויהיו דבוקים בהצדיק ואז עי"ז יתקש' הכל כל העולמות אל הא' וזה שמזמרין בזמר שבת בווין תתקטר ר"ל ע"י הוא"ו דהוא להצדיק בא קישו' לכל העולם שהוא מקרב הכנסת ישראל להבורא וזהו שפירש"י אין צו אלא זירוז שכשנחסר מן מקו"ם מספר כיס דהוא צדיק אז נשאר צו כלומר וזה התיבה מורה על הזירוז דצו הוא לשון התחברות וצוותא ר"ל דכשיש חסרון הצדיק אז נשאר צו כלומר דזה מזרז את האד' לקשר א"ע בעבודת ה' אל הצדיק וז"ש מיד ולדורות דכשאדם מזרז א"ע בעבודת השם אז הוא מקבל על עצמו ועל זרעו ועל זרע זרעו עם כל הדורות היוצאים ממנו כמו שאנו אומרים ונהי' אנחנו וצאצאינו כו' וכבר הארכנו לעיל בפ' וירא על פסוק למען אשר יצוה את בניו כו' עיי"ש וז"ש מיד ולדורות כנ"ל וז"ש אר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס ר"ל במקום שיש חסרון הצדיק דהוא בתי' כיס ואז יש פירוד בין ה' לוא"ו וצריך זירוז גדול לזה להתקש' בו כנ"ל וזה שכ' רש"י זאת תורת העולה דאיכא ריבוי דכל שפסולו בקודש אם עלו לא ירדו ר"ל דכל שהפסול שלו הוא הקודש כלומר שאדם מדבק א"ע אל השם ומקשר א"ע אל הקדושה עליונה אף אם אירע בו פסול דנופל לפעמי' כיון דהתחלת העובדא שלו הי' בקודש לשמו ית' אז אינו נפסל בכך ומיד חוזר למדריגתו ומעשיו רצוין לפניו ית' וז"ש אם עלו לא ירדו משא"כ מי שאין פסולו בקודש ר"ל דכל העיקר והעובדא והתחלה לא הי' בקודש לש"ש בזה מיעט הכתוב דירדו מן המזבח והבן דרוש לשבת הגדול

בפסוק דברו אל כל עדת בני ישראל ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית איתא במדרש רבה הה"ד אלקים יראה לו השה לעולה בני ע"כ ונראה בדרך פשוט דהנה יש כמה בני אדם דעושים מצוה אחת ואין טעם ומחשב' של מצו' באדם זה כמו באחר דעיק' המצוה היא כשאד' עושה אותה בדחילו ורחימו בכל לבו ובכל נפשו ולמסור נפשו עלי' כך יהי' בוער בלבו עבודת ה' ואהבת השי"ת כמ"ש אם תבקשנה ככסף כו' וכמ"ש אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ויהי' מתוק בעיניו עשות המצוה יותר מכל הון ושלל רב ועי"ז עושה אותה במסורת הנפש ואינו חושש על המלעיגים ואינו מתבייש משום אדם כמו כן במצות קרבן פסח שצוה ד' להם שיקחו בעשור לחדש טלה ויקשרו אותי בכרעי המטה ולהיו' מוכן לשחטו ביום י"ד והנה כמה אנשים שהי' ביניהם כמו ערב רב שלא הי' להם אמונה בדבר הגאולה היו מתלוצצי' ע"ז אבל אנשי בני ישראל הכשירים בני אברהם יצחק ויעקב תפסו אמונת אבותיהם בידם ומסרו נפשם וקשרו הטלה דהוא הי' תועבת מצרים כמ"ש הן נזבח תועבת מצרים למיניהם ולא יסקלונו והם לא חשו ע"ז וקיימו פקודת המלך ומסרו נפשם א' מחמת אמונת הגאולה שהאמינו בה' ובמשה עבדו שבוודאי יהיה הגאולה והב' שמחמת שצוה הקב"ה עשו פקודתו ית' ולקיים מצותיו ית' ומסרו נפשם כמו יצחק על העקידה שפשט צווארו לקיים דבר ד' ולא חשו על המלעיגים ועל הליצנים כמו השרי מלוכה ועבדי פרעה אשר יראו זאת וישחקו עליהם. וזש"ה דברו אל כל עדת בני ישראל דהם הכשירים דבכל מקום שנזכר בני ישראל קאי על בני ישראל ממש. בעשור לחדש ויקחו להם איש ר"ל שכל איש יקיים את המצוה שה לבית אבות שיהיה נלקח השה על בחי' זו כמו שהי' השה של אבות וז"ש הה"ד אלקים יראה לו השה לעולה בני והוא פשוט: או י"ל פי' הפסוק הנ"ל באופן אחר דהנה ידוע דכנסת ישראל נמשלו לשה כמו דכתיב שה פזורה ישראל וכמו שאמרו חכז"ל צדקת פזרונו בישראל צדקה גדולה עשה הקב"ה עם כנסת ישראל שפיזר אותם בין האומות כדי שיתוספו עליהם גרים ור"ל דבודאי עיקר הגלות אף שהוא בתורת עונש מ"מ הוא לטובתינו דהש"י ב"ה וב"ש חס על נשמות ישראל וניצוצות קדושות אשר מפוזרים בארבע כנפות הארץ ואלו היו ישראל זוכים ועושים רצונו של מקום היו יכולים להיות בארצם בארץ ישראל בהשקט ובבטח וכל הניצוצות בכל מקום שהיו היו נמשכים מעליהם אל כנ"י ולא היו צריכים לטרוח אחריהם כי הי' הענף נמשך אחר השורש אך כיון שקילקלו מעשיה' והקב"ה אעפ"כ חס עליהם כי לא ידח ממנו נדח והוצרך לפזר אותם בין האומות כדי שילקטו כל הניצוצית קדושות אשר הם מפוזרים כמו בגלות מצרים כמ"ש וינצלו את מצרים כמו שנודע לי"ח וזה הוא הגלות שהשורש מוכרח לגלות ממקומו ולילך בגולה וללקט ניצוצות הקדושים לאספם אל השורש ובזה אפשר לכוון המדרש גלתה יהודה מעוני מלחם עוני על שאכלו חמץ בפסח ולא שאכלו חמץ ממש רק דפסח הוא קדושה ראשונה כשאדם יוצא ממצרים מצ"ר י"ם מעמקי הקליפו' והחיצוני' כשאדם יוצא מזה הגלות היצר אל החירות אז הוא נכנס אל הקדושה ראשונה של פסח דהוא אור רוחני' וזה הבחי' נקר' אמונה דהאד' משליך כל אמונות רעות וזרות ונכנס תחת אמונה קדושה להיות לו דיעה ישרה ונכונה זולת למען שמו וזהו בחינת מצה הנקראת מהימנותא קדישא והאדם צריך לשמור זה הבחינה מאוד מכל מחשבה רעה ודיעה כוזבת אפי' משהו חמץ מעכב. ושאור הוא היצר הרע רק צריך להיות אמולה נקי' מכל רע ומכל חמץ וזה היה בעת יציאת מצרים שזכו לגאולה ע"י האמונה שהיה להם כמו שנאמר ויאמן העם ודבקו באהבת השם משארותם צרורות בשמלותם על שכמם מחמת גודל האמונה והבטחון אבל חס ושלום כשאבדה אמונה מן הארץ ונתערב בדיעות כוזבות ובאמונת זרות אז הכניסו חימוץ לתוך הקדושה ולא היו דבוקים בשורש הקדושה בסוד האמונה אשר היו כל הענפים נמשכין ממנה אל היסוד. ועל ידי מה שקילקלו האמונה ולא נדבקו בהשורש על ידי זה הוכרחו לגלות ממקומם לחזור אחר הענפים וזש"ה שכן ארץ ורעה אמונה היינו דיכולה את כנ"י לשכון בארצך ארץ ישראל הקדושה ולא תצטרך לחזור בגולה אחר ניצוצות קדושות. כי הם יתאספו אליך אך עיקר שתהי' אתה דבוק בהשור' ויסוד וז"ס ורעה אמונה ר"ל שתהיה קשור בהאמונה הקדושה וז"ש המדרש גלתה יהודה מעוני ר"ל שהוכרחו להיות מפוזר ומפורד בין העמים זה בא מהעוני מחמת שאכלו חמץ בפסח ר"ל שאבדו האמונה ונפרדו מהשורש ונתבלבלו בדיעות זרות המחמיצים את לבו של האדם וזש"ה דברו אל כל עדת בנ"י בעשור לחודש ויקחו להם איש. ר"ל כל איש יקח לעצמו ויבחר לו דרך ישרה שיעשה לבית אבות שה פזורה ישראל אשר נתפזרו בין האומות והשורש גולה ממקומו ללקט הענפים ובאמת ראוי שיהי' השה דבוק לבית אבות ר"ל שיהיו דבוקים אל שרשם ויהי' להם אמונה שה לבית שהנה הגיע העת שיהיה השה ואסף לתוך הבית ולא לצאת חוץ ולטרוח אחר ניצוצות קדושות. והאל יזכנו להיות מן המאמינים בו באמת ובלב תמים ויקבץ נדחינו הנפזרים מארבע כנפות הארץ אל השורש ויקוים בו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אמן:

לפסח

בפסוק אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם דהנה אנו אומרים מקדש ישראל והזמנים דבאמת הוא ית' אין שייך אצלו זמן דהוא למעלה מן הטבע ומן הזמנים. אך מאהבת ישראל אשר בחר בהם ועבודם הוצרך לברוא כל העולמות הוכרח ג"כ לחדש הזמן. והנה בשלשה רגלים אז הש"י נמשך לתוך הזמן. ויש התגלות אורו ית' לתוך כנסת ישראל ובמה משיבים אותו אל הזמן כשאנו מדבקים את עצמינו אל ראשית המחשבה אשר עלה ברצונו לברוא בשביל ישראל הזמן כמו שאמר הכתוב קדש ישראל לה' ראשית תבואת' אנו ממשיכים ומזמינים את הקודש לשכון בארצינו להיות יורד לתוך העולמות וזהו במועד שאנו מזמנין הקודש ובזה אנו ממשיכין אותו לתוך הזמן על ידי שאנו מדבקים את עצמינו בבחינה גבוה למעלה מהזמן כי הזמן הוא בהויה לאחר שהתחיל להתגלות מן הנעלם אל התפשטות אבל כנ"י היו חקוקים במחשבתו הנעלם למעלה מהזמן ומן ההויה. וזהו בחי' קודש וכשאנו מדבקי' את עצמינו שם אנו מעוררין אהבה אשר עלה ברצונו לברוא עבורינו הזמן. וזש"ה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' ר"ל בכל שלש רגלים אנו מדבקים את עצמ' בבחינה הגבוה אשר היא קודמת להוי' וזהו פני האדון ה'. וז"ש אלה מועדי ה' ר"ל אלו הזמנים הוא של ה' אשר ה' יתגלה בתוך הזמן על ידי המועדים והוא שאמר הכתוב מקראי קודש ר"ל זה הזמנה הוא מבחינת קודש אשר תקראו אותם ר"ל אתם ר"ל שאנו ממשיכין ומזמינים ומזמינים מלכא עילאה לתוך העולמות והבן:

בפסוק כי בא סוס פרעה ברכבו ופרשיו בים כו' ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים כו' דהנה באמת בשעת קריעת ים סוף הי' הקיטרוג של שר של ים מה נשתנו אלו מאלו אך שהקב"ה ברוב רחמיו פתח להם עולמות הגנוזים ממחשבה הקדומה ומשם יומשך חסד לכנ"י וגבורה ודין על מרכבות פרעה דהנה באמת כל הדינין נמתקין בשרשן ר"ל שע"י שמראין להם השורש ושם בהשורש הוא הכל טוב ונמתק וכן הרע כשמראין לפניו השורש ושם בהשורש אין לו שום מציאות וממילא כל הטוב עולה למעלה והרע נופל ומתבטל ויתפרדו כל פועלי אין אף אז בעת קריעת ים סוף הגביה השי"ת כל המרכבה ופרשיו של פרעה אל עולם העליון היינו הים דלעילא והוא השורש אשר מיני' דינין מתערין ושם נמתקו ונפלו כי בהשורש שם לא יגורך רע אבל זה הי' נס אף ששם אין קיטרוג ועלמא דחירות והרע נופל ונתבטל וזרע ישראל אף שהיו אז בבחי' השתוות עם המצרים אעפ"כ ניצלו ומתנהג עמהם בחסד וז"ש כי בא סוס פרע' ברכבו ופרשיו אל תוך הים ר"ל כשראה פרעה ופרשיו השורש אשר הוליכם שם השי"ת אל הים עליון וישב עליהם את מי הים ר"ל השורש הטוב אשר נתגל' להם בזה נטבעו אבל ובני ישראל שהם משורש הטוב תלכי ביבשה בתוך הים ר"ל להם הי' הליכה בתוך העיל' העליון היינו ים דלעילא שמשם נמשך להם החירות:

והבן דרוש להגדה של פסח

מעשה ברבי אליעזר בן עזריה כו' שהיו מסובין כו' והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותה הלילה עד כו' ר"ל שהצדיקים הללו נתאספו יחד והיו מספרין ר"ל לשון ספיר ובהירות ע"י שהיו עוסקים בסיפור הנסים של יציאת מצרים בזה היו ממשיכין הארה וקדושה לתוך הגלות הדומה והיו מספיקין ומאירין בסיפור מעשיהם עד שהשיגו וקרבו יחוד העליון הנעשה ע"י ק"ש של שחרית שאז נתייחד קוב"ה ושכינת':

יכול מר"ח כו' בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך דהנה באמת אף אם התינוק שואל בשאר ימות השנה ג"כ יכול האב להשיב לו כפי הכתוב בתורה אך דהתורה מורה לנו דכל ימות השנה אף אם יאמר האב לפני הבן סיפור יציאת מצרים לא יהיו הדברים מתיישבים בלב הבן ולא יכנסו באזניו כי זה תלוי באמונה ולא כל מוחא סביל דא וזה שכתבה לנו התורה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך ר"ל בליל פסח שאז מתגלה הארת המוחין וע"ז מרמזין המצה והמרור ובזו הלילה מתגלה אור השכל והאמת והאמונה חופף בלילה הזו על כל זרע ישראל ואז כשתשיב לבנך והגדת לפניו כל הסיפור הלז בודאי יכנסו דברי האב באזניו ויאמין ביצ"מ אבל בשאר ימות השנה שאז החשכות גובר בעולם ואף אם ישיב האב ויגיד להבן לא יקבל הבן:

עוד שמעתי מאדומ"ר הרב על הא דסידר בעל הגדה בסדר של פסח רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר ואף אתה הקהה את שיניו כו' ולכאורה הוא מחוסר הבנה דבשביל ששאל מה העבודה הזאת לכם יקרא רשע אך שורש הדבר הוא כך דהנה ידוע מאמר חכז"ל דכל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין כו' וכדי להראות לך מעלת הצדיק אעתיק לך מה שמצאתי בס' מדרש תלפיות ביאור ענף גדעון באמצע הדיבור וז"ל אמר המאסף מכאן תראה מעלת הצדיק לפני הקב"ה שמסר העולם ברשותו ושיעבד לו כל הברואים לעשות רצונו כו' והטעם שכיון שהעולם נברא בשביל הצדיק וכולם נבראו לצוות לו כמו שאמרו חכז"ל לכן מסר הקב"ה כל העולם כולו בידו ושיעבדו תחתיו לקיים כל מה שיגזור ואלוו היו יודעים עמי הארצות בזה היו מעטרים את הצדיק בכל יום עטרות זהב לו והיו מספיקים לו כל צרכו כי משלו נתנו לו כעבדים המשמשין את המלך במסים וארנוניות דעבד שקנה נכסים עבדא דמאן נכסי דמאן ונמצא דהכל היא משל צדיק ובשבילו נברא ולו נתן הקב"ה הכל במתנה וכל מה שאוכלין ושותין עמי הארצות במותרות ופוסקין מהצדיק גזילה היא בידם דבשלמא בשביל לשמש להצדיק בכל צרכו מה שאוכלין אינו גזול אצלם לפי שהם כעבדים המשמשין את הרב שאוכלין ושותין והוא ברשות רבם עכ"ל הרי לפניך דאם האדם מאמין בצדק שהוא עובד ה' בשביל כל ישראל וזכותו נחלק לכל זרע ישראל הנצרכים א"כ אם הי' דבר זה ברור בלבו אז בודאי אף אם הוא בעצמו אינו יכול לעבוד את שמו י"ת כראוי מחמת טרדת הבלי הזמן עכ"פ היו מחבר א"ע אל הצדיק ומהנהו מנכסיו כיון דהוא ניזון בזכותו אך עינינו רואות דיש כמה רשעים בעולם אשר אמרו בלבבם מה בצע לנו בצדקת הצדיק ובעבודתו אם הוא עובד את ה' לו לבדו היתרון ואם כן כופר בעיקר הבריאה דתחלת בריאת כל העולמות הי' הכל עבור הצדיק וכל העולם לא נברא אלא לשמשו והכל הם ענפים ולבושים הצריכים להצדיק וכשהוא מרחיק א"ע מן הצדיק ע"כ כופר בעיקר הבריאה ובדבר זה ניכר רשעתו שהוא כופר בדבר שעיקר אצלו י"ת וז"ש רשע מהו אומר כו' שניכר הרשע ע"י דיבורו שאומר ומתוך שאלאו ניכר מחשבתו הרעה ששואל מה העבודה הזאת לכם וז"ש בעל מסדר הגדה לכם ולא לו דר"ל דהעבודה של צדיקים הוא להם לבדם ולא לו שאין עבודתם מועיל לכל הברואים וגם הוא בכלל:

וז"ש ולפי שהוציא א"ע מן הכלל עי"ז ניכר שהוא כופר בעיקר ושורש הבריאה שהכל נבראו בשביל הצדיק:

ז"ש ואף אתה הקהה את שיניו ר"ל דבאמת אסור להצדיק להתפאר בעצמו לאמור בלבו מעשי מגינים ומצילים על כל העולם ושהוא נותן עבורו מזון לכל הברואים ובאמת כל המעשים שהצדיק עושה הם מועטים בעיניו נגד חסדי השם אשר עשה עמנו אך לכל זאת הותרה הרצועה לפי הוראת שעה לעת הזאת להקהות שיניו של אותו רשע ונתן לו התנא רשות לצדיק הזה להתפאר כנגדו. וז"ש ואף אתה הקהה את שיניו ר"ל אף אתה הצדיק שאין ראוי לך להחזיק את עצמך בעיניך לגדול הדור ולומר בלבבך שממשיך זוכים לזרע ישראל והם נזונים בזכותך וכל העולם לא נברא אלא בשבילך אבל נגד הרשע הזה רשאי אתה להתפאר ולומר לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים שכל הנסים והגאולה של מצרים הכל לא היה אלא בשבילי וכל מה שטרח הש"י בבריאת כל העולמות וכל הניסים והגאולות והיד החזקה אשר עשה השי"ת עמנו הכל לא היה אלא בשבילי אבל לא לך ואלו היית שם לא היית נגאל ואתה ניצלת בזכותי והבן ודפח"ח

מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו. ר"ל דהנה הכוונה בזה הסיפור דבאמת בלילה זו אנו מודין ומשבחין לשמו י"ת מגנים כל הרע עובדי ע"ז והנה מי שהוא צדיק מעיקרו אשר לא טעם טעם חטא לעולם ושום איסור זה אינו יכול לגנות הרע כי איך יכול האדם להעיד על דבר שלא עמד בה ולא טעם אותה אבל מי שהוא בעל עבירה ואח"כ שב מחטאיו ומואס ברע ובוחר ומדבק בטוב זה יכול להעיד על הטוב ולמאוס ברע מחמת שטעם כבר כל התענוגים ועכשיו רואה בשכלו שהכל נמאס והבל כמו שכתבו המפרסים דלכן שלמה המלך ע"ה היה יכול לומר הכל הבל מחמת שהוא הי' מלך על כל העולם ולא חסר לעצמו כל תענוג ואעפ"כ הבין בשכלו הזך שהכל הבל וז"ש מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ר"ל שגם הכנ"י טעמו טעם איסור ואבותינו היו עובדי ע"ז ואעפ"כ הבינו בשכלם ומאסו ברע ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וזה שמספ' הכתוב האיך הוא ית' צירף את הכנ"י ובחר באברהם ואח"כ נולד יצחק ואח"כ היו עוד מעט סיגים לזה הוליד יצחק את יעקב ואת עשיו ונתן הקב"ה לעשיו את הר שעיר ואח"כ היה עדיין עוד סיגים הוצרכו לירד למצרי' ושמה נתלבנו הכנ"י ונצרפו כצרוף כסף: ברוך שומר הבטחתו לישראל שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו ע"ה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד כו' דהנה הרמב"ם מקשה מה היה פרעה חייב על שהיה ישראל אצלו בגלות הלא כך גזר הקב"ה בברית בין הבתרים ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כו' ותירץ דבשלמא אם היה הגזרה על איש פרטי תחת אומה זו יהיה זרע ישראל בגלות אז היה פרעה צדיק ונקי מעון ולא היה מגיע לו שום עונש ע"ז אבל כיון שהגזירה היה סתם שיהיו ישראל בגלות ולא פירש השי"ת איזה אומה ישלטו בכנסת ישראל א"כ כל אחד יכול להתנצל ולא לשעבד עם ישראל כיון שאפשר. ע"י אחר ופרעה הרשע עשה מרצונו ושיעבד עמהם לכך נענשו והראב"ד ז"ל תי' כפשוטו דהקב"ה משגיא לגוים ויאבדם שהקב"ה אינו נפרע מן האומה עד שיתמלא סאתה ובזה שהיו ישראל תחתם פחמלא סאתם ונענשו:

והנה המפרשים תירצו על הא דלא היו ישראל במצרים רק רדו שנה והנזירה בברית בין הבתרים היו שיומשך הגלות תי"ו שנה והתירוץ דקושי השיעבוד השלים הגלות ת' שנה. או דגזירה זו התחילה משנולד יצחק והשל"ה תיר' דבבן אדם הדיבור אינו כלום כי התעיף עיניך בו ואיננו ואין נגמר גזירתו אלא כשנעשה הדבר בפועל:

אבל בהשי"ת ב"ה וב"ש דדיבורו חשוב כמעשה. ומיד כשעלה ברצונו על איזה דבר אז מיד חשוב כמעשה כיון שנעשה בכחו י"ת ומה שעלה ברצונו לפניו י"ת הגזירה של גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה נחשב כאלו נעשה לכך אל תתמה מה שנחסר מנין ק"ץ שנה מהגלות ובזה נתיישב המדרש רבה על פסוק ההוא אמר ולא יעשה זה קאי על גזירה של כי גר יהי' זרעך כו' ועינו אותו ארבע מאות שנה גזירה זו אף שאמר השי"ת אעפ"כ לא נעשה: אבל מה שהבטיח ואח"כ יצאו ברכוש גדול ההוא דיבר ולא יקימנה בתמי' ובודאי יקיים השי"ת דברו כאשר הבטיח ולכאורה הוא מחוסר הבנה וכי משא פנים יש בדבר שמקצתו יהי' בטל ומקצת דברו יהי' קיים:

ועפ"י הנ"ל יובן דבשלמא הגזירה של ד' מאות שנה כיון שאמר השי"ת לאברהם ידוע תדע וכו' מיד האמירה נחשבה למעשה:

וז"ש ההוא אמר ולא יעשה ר"ל הלא אצל הקב"ה אין הבדל כלל בין אמירה למעשה לכך אל תתמה ע"ז שנחסר מן הת' שנה כיון שכבר היה הגלות אצל השי"ת בכח ועבור זה גם הדיבור של השי"ת שהבטיח ואח"כ יצאו ברכוש גדול צריך ג"כ לקיים לכנ"י:

וז"ש ודיבר ולא יקימנה בתמי' וז"ש בעל הגדה:

ברוך שומר הבטחתו לישראל כו' הבטחתו משהבטיח לנו ואח"כ יצאו כו' אף שהגזירה של ת' שנה לא נגמר בשלימות:

ועי"ז אמר שהקב"ה חישב את הק"ץ ר"כ מנין של ק"ץ שנחסר:

חישב לעשות בזה נשלם המחשבה כמעשה וכדבר השל"ה ז"ל. וז"ש והיא שעמדה לאבותינו ולנו כו' שלא אחד ר"ל שלא נגזר על אדם פרטי אלא סתם על כלל האומות לכך הקב"ה מצילנו מידם ועשת נקמה בהם על שהעיזו פניהם לשעבד כמ"ש הרמב"ם ז"ל והבן:

רמזי שיר השירים

שיר השירים אשר לשלמה כו' אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה כו' איתא במדרש עתידין צדיקים לומר שירה על נס העתיד לבוא:

דהנה משבח כנ"י האיך היא דבוקה בו ביחוד זיווג עליון בשני בחינות הן בבחי' כלה:

וכן כשבאה הכנ"י אל התגלות וסו"ה דהנה באמת הקב"ה משתעשע א"פ בנשמת ישראל קודם בריאתן מיד במחשבה שעלה ברצונו ב"ה לברוא העולמות בשביל ישראל שנקראו ראשית ושם במחשבה נתייחדו ברצון הכלול ושם עדיין היא בבחי' כלה שהוא בחי' ארוסה אשר קדשנו בבחי' קודש במחשבה עלאי שם נתייחדו וז"ש אתי מלבנון ר"ל שהוא מורה על יחוד הלבנון גימטריא הוי"ה אהי"ה הוי"ה אדנ"י שהוא שם המחשבה אשר עדיין היה נעלם בבחי' ה' אהיה ר"ל העתיד להתגלות שם תהיה היחוד הנקראת כלה וגם אח"כ כשנגמר הבריאה ובא הכל אל הוי"ה אהי"ה יחוד בהתגלות. וז"ש אתי מלבנון תבואי ר"ל אחר שבא הכל וא"כ ע"י שאנו דבוקי' בו ביחוד אף קודם שבא אל הוי"ה אלא במחשבה לבד וא"כ ע"י האמונה הזו אנו יכולין לבטוח בהש"י שיעשה עמנו נסים ולטובה אות ולשיר בקול נעים אף קודם שנעשה הנס מחמת גודל האמונה בו ית' אשר אנו היינו חקוקים במחשבתו וז"ש תשורי את כנסת ישראל תהי"ה אומרת שירה מראש קודם שנתגלה הנס ע"י האמונה וז"ש המדרש עתידין צדיקים לומר שירה הבאה על נס העתיד לבוא ר"ל שעדיין לא בא מחמת האמונה יאמרו שירה מקודם וכו' ועיין בשל"ה שדיבר קצת מזה:

רמזי ספירת העומר וחג השבועות במדרש בפ' אמור אל תהי מצות עומר קלה בעיניך שהרי אברהם לא זכה לירש את הארץ אלא בזכותה שנאמר ואתה את בריתי תשמור זו מצות עומר והוא תמיה דמה שייכות יש מצות עומר לברית אך יש לומר על דרך פנימי דהנה לכאורה יש לדקדק דהלא הוא דכר ושמירה הוא ל' נוקבא והאיך אמר ואתה את בריתי תשמור אך דבאמת ידוע דמיל' הוא מורה על התגלות החסדים והארת הוי"ה הקדוש כמו דנרמז מי יעלה לנו השמימה ר"ת מיל"ה שע"י כריתת הערל' ופריע' נתגל' החותם הקדוש ומאירין החסדים אך מקודם צריך האדם להכין א"ע להיות כלי לקבל החסדים והעומר הוא הכלי והעד' כמ"ש והעומר עשירית האיפ' היא וא"כ הכוונה בספירת העומר הוא שצריך ליתן האר' להכלי דהיינו שמטהרין הגבורות שע"י שאדם מטהר מדותיו ומחשבותיו ומצמצ' עצמו מה לעשות ומה שלא לעשות וזהו גבורה מה שמגבלין הדבר וישראל כשיצאו ממצרים היו צריכין לספור ולעשות כלי שיהי' כולם מוכשרין לקבל התור' דעדיין לא הגיעו לבחינת האותיות הוא הא"ב עד ימי חג השבועות דהי' מקריבין שתי הלחם מן החט' דחט' בגימטרי' ך"ב אותיות ולכך הי' צריכים להקרי' העומר דהוא שעורה דהי' להם יניקא מאותיות מנצפ"ך דב' פעמים מצנפך גימ' שעור"ה דהוא רומז על הגבורות ואנו צריכין להמתיקן וליתן ספירה והארי להעומר וכמו כן באברהם דקיים מצות מילה שזכה להתגלות החסדים ולהאר' של הוי"ו אך לכל זאת בודאי הי' צריך להקדים להבריח בחי' שמור דהוא נוקבא שמרמז על הדין ועל הצמצום שהכין א"פ וטיהר את גופו ואביריו להיות כלי מוכשר לקבל האר' הנ"ל כמו שאנו מכוני' בכוונת הספירה לקבל אח"כ ברית התור' בחג השבועו' ודא ודא אחת היא דעל המילה נכרתו י"ג בריתות והעומר היה צריך להיות מנופה בי"ג נפה בגימ' ע"ב ס"ג כי הם מרמזין על דבר אחד כנודע להבאים בסוד ד' והבן:

בפסוק אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ד' ודעת קדושים תמצא. דבאמת אנו רואין דאוהב כסף לא ישבע כסף ותמיד אץ להעשיר ויש ללמד זכות ע"ז אף דבאמת יש לו הון ועושר רב מ"מ כיון שלא זכה ואין מעשיו רצוין לפני המקום ב"ה אזי כל העשירות מתעלם ממנו ודומה כאלו אין לו ולכך הוא מיגע א"ע להרויח שסובר שאין לו במה לפרנס א"ע כי נוגעו עיניו בעורון ואינו רואה את עושרו כספו וזהבו וכשיתבונן ע"ז רואה שבסיגנון זה הוא מעלת הצדיקים שאנו רואין אף שעובדין השי"ת כל ימיהם ועושים מצות ומעש"ט ותמיד הם צועקים שלא עשו כלום ולא עבדו לשמו ית' ולכאורה היא זר דהא אסור לומר דבר שקר וידע אינש בנפשו א' צדיק גמור הוא ואם קיים התור' המצו' אך דהוא על בחי' הנ"ל דבאמת כל העובדות ומעש"ט שעוש' הצדיק אינם אלא בשעת המצוה אבל אח"כ יש להם ההתחלקו' למעלה והם מתגנזים בעולמות העליונים כפי ערך מעשי ידם אשר הם מגיעי' לרום השמי' העליוני' וכל זה עשה השם מחמת שהוא בקדושיו לא יאמין ומתירא השם ב"ה שלא יחטא האדם ויפגום ח"ו מעשיו הראשוני' ולכך הקב"ה מסלקם לרו' המענו' לעולמו' העליוני' הרוחנים אשר שם אין מגיע להם שום פגם וקיטרוג ומשטין ולכך הצדיק אח"כ אינו מרגיש בהם כיון שאינם נגד עיניו אף שנותנין לו הארה גדולה לשורש נשמתו וכל המעשים שעשה אף שהם (מאירין) למעלה הם מאירין לו כשמש בצהרים להאיר שורש נשמתו ושכלו ולכל זאת המעשים נשכחים ממנו ודומה לו שלא עשה עדיין כלום וצועק מכאב לב מקירות לבו באמת וזהו בחי' יראי השם:

וז"ש אם תבקשנה ככסף כשתסתכל בבחי' של העשירים אשר מבקשים כסף ומטמונים מזה תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא ותדע מדת הצדיקים אשר הנהגתם הוא לטוב כדמיון העשירים במטמונם כנ"ל והבן:

לטוב כדמיון העשירים במטונם כנ"ל והבן:

תוכן העניינים

תורת אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה