אור ברסלב
תורת אמת פרשת פרשת בחקותי

תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא

פרשת פרשת בחקותי

פרשת פרשת קדושים

בפסוק ונפלו אויביכם לפניכם לחרב האי לחרב הוא מיותר דמה נפקותא באיזה אופן שיפלו ונראה דהנ' שורש כל הנסים הוא דלא מיקרי נס וחידוש אלא בפעם הראשון ובזה תבין מה דמצינו בפקודת עקרות מה שהתורה כתבה וד' פקד את שרה והי' פלא גדול ואח"כ מצינו כמה עקרות שנפקדו ולא חשבם התורה לשום נס דמצינו אח"כ שרבקה היתה עקרה ונפקדה ע"י תפלת יצחק וכן רחל היתה עקרה ונפקדה וכמו כן בקריעת ים סוף שאנו אומרים שירה על נס גדול כזה ואח"כ מצינו ביהושיע שהעביר כל ישראל בתוך הירדן וכן רבי פנחס בן יאיר גבי נהר גינאי אך דשורש הדבר הוא דכל זמן שלא נפתח השער של זה הדבר כמו פקידת עקרות וכדומה אז לאו כל אדם זוכה שיפתחו לו זה השער אך אברהם אבינו לגודל צדקתו בגודל אהבת השי"ת זכה לנס ופתח לו הקב"ה השער ונפקדה אשתו וכיון שפעל אברהם פעם א' פתיחת השער וצינור הלזה אזי בקל יוכלו הדורות הבאים אחריו להתעורר עוד פעם באותו נס וכמו כן קריעת ים סוף שהוא נגד הטבע אך משה רבינו וכל ישראל פעלו זה הדבר שוב אין נס מה שיוכל יהושיע אח"כ לפעול אותו הנס נמצ' כשהצדיקים עושים איזה פעולה כמו על מפלת שונאיו שהקב"ה שומע תפלתו ועשה הנקמה בשונאיו. לא די שהפעול' הזאת פועלה בשעת מעשה רק שהנפילה נעשה כחרב לדורי דורות כשאדם מעורר הנפילה ישינה ממילא פועל הדבר שגם עתה מגיע להם נפילה גדולה וא"כ הנפילה הראשונה פועלת שתי פעולות בשעת מעשה ולאחר זמן וז"ש דוד המלך ע"ה וחרב פיפיות בידם ר"ל שיש לחרב שתו פיות שהורגת שתי פעמים ונפלו אויביכם לפניכם ר"ל אותה הנפילה כשיצר להם השונא תתעורר הנפילה הראשונה ואז יהי' הנפילה הראשונה כחרב ויתר אותם וק"ל. פרשת נשא ביום השמיני נשיא לבני מנשה בן גמליאל בן פדהצור במדרש אני פי מלך שמור דהנה כתיב ויקרא יוסף את שם בנו הבכור מנשה כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלקים בארך עניי דהנה יוסף הוא צדיק יסוד עולם וכל הצדיקים נקראו על שמו והנ' עיקר תולדותיהם של צדיקים מעש"ט ויש מיני תולדו' היוצאים מהצדיק בחינה אחת היא אשר הצדיק הוא השליט והמשביר לכל עם הארץ הוא הממשיך שפע פרנס' ומזון לכל העולם בני חיי ומזוני זו התולדה מכונה בשם אפרים מלשון פרי ורבו כי הפרני אלקים שהוא הממשיך פירות לעולם מזון ושפע ויש תולדה שני' הנולד מן הצדיק דהנה יש עולם התשובה ע"י הצדיק דאם הי' הצדיק דבוק תמיד בעבודת ד' ולא יהיה נופל אפי' רגע אחד במחשבתו מן דביקות ד' ואהבתו ית' הי' יכול להתבטל ממציאות מחמת זה ולזה עשה ית' סיבות ומגלגל מה שהצדיק נופל לפעמים ממחשבתו הקדושה ושוכח כרגע ואז אח"כ כשהצדי' מעורר א"ע ומתחיל להשיב ע"ז ולדפוק על שערי התשובה להשיג מחילה ע"ז שעבר על השמר פן תשכח את ד' אלקיך ומעורר א"ע מנפילתו ואז ע"י תשובתו מעלה כל קילקולי הרשעים ומכניס הרהורי תשובה בכל באי העולם אפילו באותן שהם בעמקי שאול וא"כ ע"י שכחה של צדיק נפתח שערי תשובה לבני אדם וזה הצדיק מכונה בשם מנשה. לשון שכחה ועי"ז בא התנשאות לכל העולם ע"י שכחת הצדיק וז"ש נשיא לבני מנשה אך באמת מאין בא התעוררות לצדיק שיעשה תשובה כיון ששכח אלקיו ונפסק מהדביקות אך כיון שהצדיק משים אל לבו שמלא כל הארץ התחתונה אשר נופל שם הצדיק גם שם יש כח וחיות אלקות וא"כ לא נפסק כלל מדביקות השם כי יודע שהשם עמו בכל מקום ואפילו בבחינה פחותה ומבין הצדיק שזה לא כי אם סיבה מן השמים ליפול מדביקות עליון וירידה זו צורך עלי' היא כדי להעלות אח"כ כל הכנ"י ע"י תשובתו ועי"ז מעורר הצדיק א"ע לשוב לשרשו וממשיך כל הנשמות עמו ע"י תשובתו וז"ש ונשיא לבני מנשה ר"ל הנשיאות אשר בא ע"י הבחינ' של הצדיק הוא ע"י שהצדיק חושב בלבו שגם שם בבחי' התחתונה היא דבוק עם האל וז"ש גמליא"ל ר"ל ג"ם ל"י א"ל שגם שם הוא עמי האל רק שסיבת נפילתו הוא מן השמים כדי לפדות כל הניצוצות קדושות בעליתו אח"כ וז"ש בו פד"ה ר"ל שהקב"ה שהוא צור ישראל רוצה לפדות כל הניצוצות קדושות אשר הורידו בני אדם למטה וע"י שהצדיק נופל תחלה במחשבתו אח"כ בחזירתו מגביה ומעלה הכל לשורשו וזה שקרא יוסף שם בנו הבכור מנשה ר"ל שאצל יוסף היו זה הצדיק מנשה אשר בשכחתי מעורר עולם התשובה לזה הקדים ונתן לו משפט הבכורה מן הצדוק הממשיך שפע ופרנסה לעולם ואת שם השני קרא אפרים לרמז על בחינה שני' כנ"ל אבל יעקב אבינו דהוא הי' השורש והאב של כנ"י וחס על זרעו לזה הקדים יעקב וישת ימינו על ראש אפרים ואצלו הי' חשוב זה הצדיק אשר ממשי' פרנסה ושפע והצטרכות לכנ"י ובודאי הצדיק מנשה הי' ג"כ חשוב בעיני יעקב וז"ש ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו שזה הוא דבר גדול אשר כל העולם ניזונין בזכותו אבל אצל יוסף הצדיק אצלו היא הבכור מנשה שע"י השכחה שלו פותח שערי התשובה בעולם אך זה אינו אלא בהצדיק שדבוק תמיד בקשר אמיץ לעבודת ה' ואינו פוסק מחשבתו אפי' רגע אחד בזה אם איכא שנשכח ממנו רגע אחד הדביקות ונופל מדביקות אלקות זה בודאי היה משמים כדי להעלות כל ניצוצות קדושות כנ"ל משא"כ מי שאינו בכל אלה בזה השכחה אינו עושה פעולה ואין בא לו התנשאות מזה כי השכחה יש לו בקביעות ודרך עראי יש לו הדביקות זה אינו מעלה ומוריד לכנ"י רק שישמור מצות אלקיו בכל מעבדיו וישמור את מחשבתו תמיד שלא לחשוב מחשבת חוץ וז"ש המדרש אני פי מלך שמור ר"ל ששומר תמיד פי המלך ואינו עובר על רצונו י"ת ב"ה וזה הצדיק אף אם נשכח ממנו איזה רגע חוזר ועולה מיד ושב לשורשו ומעלה את כל הכנ"י כו' והבן:

תוכן העניינים

תורת אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה