אור ברסלב
תורת אמת פרשת בראשית

תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא

פרשת בראשית

בפסוק ויקרא אלקים ליבשה ארץ דהנה אנו רואים בדבר שרגיל אצל אדם בתמידות אינו תענוג ועיקר תענוג האדם כשבני אדם יכולים לקבל הימנו תענוג וליהנות ממנו כ"כ הבורא כל העולמים דהוא אין סוף ואין תכלית וכל הדברים הנאצלים ממנו הוא בבלתי גבול ואינו נהנה מזה כלל ואינו ערב לו אבל זאת הוא תענוגו של השי"ת מה שמצמצם כחו מן ההתפשטות לתוך הקווין כדי שיוכלו הנבראים להנות ממנו ולקבל שפעו אשר עבור זה התענוג עלה ברצונו לברוא כל העולמות וז"ש ויקרא אלקים ליבשה ארץ ר"ל זה הדבר שנתהווה יבשה שב"א נהנין ממנה שהולכין עליו זה נקרא ארץ ר"ל ארץ החפץ מזה נהנה הבורא ית' ולמקוה המים קרא ימים ר"ל למקוה המים ר"ל לאותה הבחינה של הבינה אשר ע"י החסד נכנס לתוך הקווין כדי שיוכלו הנבראים לקבל שפעו מזה מגיע תענוג להבורא י"ת וז"ש קרא ל' קריאה הוא מורה על התיבה. וז"ש קרא ימים ר"ל ים עילאי דהוא הכוללת של רצונו ית"ש בכל הנבראים זהו הצמצום הנרשם על הקווין והבן: ויאמר אלקים תדשא הארץ כו' עץ פרי וכו'. ותוצא הארץ כו' עץ עשה פרי וכו' פירש"י עץ פרי שיהי' טעם העץ כטעם הפרי והוא לא עשתה כך אלא ותוצא כו' עץ עושה פרי ולא עץ פרי לפיכך כשנתקלל האדם על עונו נפרדה גם היא על חטאה עכ"ל ובבק צוחי קמאי דהאי לפיכך שהביא רש"י אין לו שייכות כלל אל מה שקודם וגם מה שייכות יש חטא הארץ לחטא האדם ונראה ליישב דברי רש"י ז"ל בטוב טעם ובזה יתבארו הרבה כתובים דהנה לכאורה יפלא מאוד מאין בא זה שהיא חטאה נגד קונה דבשלמא באדם בשר ודם שייך חטא מחמת יצרו הרע אשר בקרבו ומטהו מדרך הישר והוא י"ת נתן לאדם בחירה חפשיות באיזה דרך שיבחר הן לטוב וכו' אבל שארי הנמצאים וכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים כולם הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם ואין להם שום יצר הרע ומאין בא להם החטא וביותר שפגמה מעלתה שהקב"ה פקד עליה לטובה שגם העץ אשר תוציא יהי' טוב למאכל והיא קלקלה ונתנה טעם לפגם ובשום לב יש לומר דהארץ לא חטאה כלל ואדרבה עשתה עבדות גדול ומסירת נפש שלא חשה על קלקילה וכמו שאמרו חז"ל גדולה עבירה לשמה דהנה הארץ הסתכלה וראתה בריאת אלקים מעשה בראשית כי נורא הוא כל מיני פלאים מראשית הנקודה מכל השתלשלות העולמות עד תהום ארעא אשר כמה מינים נמצאים מדוממים וצומחים ועשבים וחכמות אלקות והם נפלאות וחכמת הבורא י"ת ועל כולם הוא האדם אשר גופו נלקח עפר מן האדמה ונשמתו הוא מאוצר הנשמות החצובה מתחת כסא כבודו ית"ש והכל בידי אדם ותלוים במעשיו כי יש יכולת בידי האדם אם ילך בדרך הישר והטוב אזי יהי' עלי' לכל העולמות ולכל הנמצאים ואם ח"ו יקלקל מעשיו אז ע"י מעשיו יפלו הכל וירדו למטה כל הנבראים הרוחניים בבחינה התחתונה ואז אמרה הארץ בלבה ח"ו כיון שהאדם קרוב לחטוא מחמת יצרו הרע ואם ח"ו יבא פגם גדול בשורש נשמתו ולא יועיל לו שום תמהון ותשובה על זה התחכמה האדמה ושינתה תחילה את צווי הבורא כדי שיהא לאדם אמתלא על חטאו מחמת ששורש גופו הוא מן האדמה אשר שינתה תחילה רצון הבורא ותולין הקלקלה במקולקל ולא יתלו החסרון והסרחון בנשמה רוחניות ותסה הארץ על כבוד שמים ואל האדם להקל מאתו החטא מחמת דהשורש של האדם אשר נלקח ממנו הרע את מעשיו ואז אין להאשימו כל כך וא"כ עשתה הארץ עבדות גדולה ולשם שמים נתכונה ולכן לא נענשה הארץ תיכף כי קמי' שמיא גליא אשר היתה כוונתה לכבוד יוצרה אך כשחטא האדם ונפקד על עינו נפקדה גם היא על עוונה כדי להוציא רצון הארץ מכח אל הפועל דאם לא נתן לה הש"י עונש לא נתגלה הדבר שחטא' כלל והי' החטא של אדם קשה ולא הי' נשלמה רצון הארץ אשר חטאה עבור זה וזה שכתב רש"י לפיכך נסנתקלל האדם על עונו נפקדה גם הארץ כדי להוציא רצון הארץ מכח אל הפועל ולהקל מאדם עונשו מאחר שנלקח מן האדמה אשר חטאה בתחלה ונמשך האדם בטבע החומר אחר האדמה אשר לוקח ממנה ודברי רש"י ז"ל נכונים. ובזה תבין דברי שלמה המלך ע"ה שאמר בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו אשר לכאורה אין זה מצד השכל שהטוב והשמחה שמגיע מבן החכם יתייחס להאב וצער והתוגה מבן הכסיל יהי' על האם אך הוא הדבר שדברנו דהרי עינינו רואות כשאדם הולך בדרך הטוב והישר בעיני אלקים ואדם אז כל רואיו יאמרו כמה גדולה נשמתי הקדושה של אותו איש ומייחסין הטוב אל הנשמה וכשאדם הולך ח"ו בדרך רע אי מרגלא בפומא דאנשי כמה חומרו עכור ותולין הקלקלה בחומר הונגישם מאדמה וזה פעלה האדמה במעשיה שכל פעולת הרעות שיעשה האדם יתלו בה דהיא האם והשורש לגוף החומר אבל מעשה הטוב יתייחס לאב דהוא השורש של הנשמה חכמה עילאה וז"ש בן חכם ישמח אב כשבן הוא חכם והולך בדרך טוב אזי ישמח אב הוא הנשמה הבאה מחכמה עליונה המכונה בשם אב אבל בן כסיל בחושך הולך אשר מקלקל מעשיו זהו תוגת אמו דהוא השורש אשר הולידה את הגוף והיא האדמה אשר היא אם להגוף ותולין הקלקלה בה כנ"ל ועל פי זה תבין דברי הכתוב וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור דבשלמא זכירת האבות ניחא דבזכות מעשיהם הטובים יגן עלינו אבל מה אהני לן זכירת הארץ אך לדברינו ניחא דר ל שאזכור את הארץ אשר חטאה וממנה נלקח האדם וא"כ חטא הארץ גורם לאדם לקלקל מעשיו וילך אחר חומרו הרע אבל מצד נשמתו הקדושה לא הי' באדם חטא כלל כנ"ל באריכות ובזה י"ל פירש הכתוב בפ' קדושים וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל דהא כל עץ אינו מובן ולדברינו מובן וניחא דכיון שהארץ נתכונה לטובתינו ולקלקולה וקלקלה א"ע שלא להיות טעם עצו ופריו שווין רק עושה פרי ולא עץ פרי וקבלה עונש עבורינו לכן ראוי ומוטל עלינו לתקן את פגמה וכגמול ידה נשיב לה וכי נבוא אל הארץ מחוייבים אנו לתקן את האדמה וז"ש ונטעתם כל עץ מאכל ר"ל שכל עץ יהי ראוי למאכל ולא הפרי לבד אלא יהי' טעם עצו ופריו שוין והבן והמשכיל יעיין בכתבי האר"י ז"ל בפע"ח בשער ק"ש על המטה ימצא קצת מדברינו אלה:

ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי עיין רש"י שפירש שהוא לשון נופל על לשון ולכאורה קשה למה קרא שמה חוה בוא"ו הו"ל לקרוא לה חי' ונרא' דכמה מיני חיות יש בעולם יש חיו' טוב כמו מעלות הצדיקים ההולכים בתורת ה' דהנה התורה הקדושה הוא שורש וחיות לכל העולמות דע"י התורה נבראו מציאת העולמות ואם הצדיקים אינם הולכים חוץ מגדר התורה והמצות והתורה הקדושה היא אצלם מרכז האמצעי אשר על זה סובב והולך כל מיני עשיותם כמו הדיבור והשמיעה והראי' והליכה הכל היא ע"י התורה ואז הם דבוקים בח"י העולמים וזהו בחינת מלופי"ם שהנקודה היא באמצע האות ר"ל שהם במרכז האמצעי שהיא התורה אשר היא נקודה הפנימיות וחיות העולמות אבל נמצאים בני אדם אשר הם מורידים חיות זו מן העולמות למטה וח"ו עד עפר ישפילנה מחמת שהם יוצאים מגדר התורה והמצות והם נפסקו משורש התורה. וא"כ מאין יבוא עזרם וחיותם מחמת שהם הורידו החיות תחת העולמות וזו בחינת חיר"ק שהנקודה היא תחת האות והאות רוכב על הנקודה דבאמת הנקודה היא החיות של האות. דהנקודה היא המנהיג וכשאדם משפיל החיות של כל מידות הקדושים אז הוא משפיל הנקודה תחת האות ואין תקנה לאנשים אלו לחזור לשרשם כ"א כשישים אל לבו באמת ובתמים האיך הוא נפסק משורש החיות של כל העלמו' והאיך הוא למטה מכל הנמצאים שבעולם ואין לו על מי להשען כ"א על רחמיו ועל רוב חסדיו י"ת מרצון המחשבה אשר קדמה לבריאת עולם כמו שאמרו חז"ל דכשרצה הקב"ה לברא את העולם אמרה התורה לפניו הלא עתיד לחטוא לפניך והשיב לה השי"ת ב"ה וב"ש וכי למגנא אתקרינא ארך אפים הלא התשובה קדמה לבריאת השמים וארץ דהנה הוא י"ת היה צופה ומביט מיד כשעלה ברצונו לברוא העולם עד סוף כל הדורות ומתכון שבתו השגיח האיך שיהי' נמצא בעולם כמה מיני ב"א שיהי' נפסקים מחיות העולמות ויצאו מגדר התורה והקדים להם הש"י צרי ורפואה למכתם כשיחזרו בתשובה שלימה לפניו וישובו לשרשם אז יקבלם הש"י וא"כ במחשבה זו של עולם התשובה שם יש לו מציאות וא"כ כשהאדם רוצה לשוב ולתקן את אשר פגם צריך להבין בשכלו איך הוא מרוחק מכל חיות העולמות ואין לו שום תקנה במציאת כ"א שם במחשבה הקדומה אשר קדמה לכל העולמות והוא השורש של חיות כל העולמות וכל האותיות ושם יש לו מציאות וא"כ הוא דבוק בבחינה עליונה דהיא האם והשורש של כל החיות דהוא התשובה עילאי וזהו נקודת חול"ם שהנקודה היא למעלה מן האות ונמצא מה שהי' מקודם בבחינה התחתונה למטה מן העולמת והאותיות שהוא בחינת חורי"ק עכשיו נתעלה למעלה להיות הנקודה עולה ויושב בראש הוא"ו וזהו בחינת חול"ם וזה נתהפך ונעשה מוחל ומשם ממשיך מחילה על כל חטאיו:

וזהו כוונת רז"ל מקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי מעלת השב בתשובה הוא רם ונשא ממעלות הצדיקים כי איך יוכל הצדיק לעמוד על בחינה זו מחמת שלא טעם טעמא דאיסורא ולא יצא חוץ מגדר התורה והמצות ואז הוא תמיד דבוק וקשור בחיות העולמות והמידות אשר שם הוא חיות התורה משא"כ השב מחטאיו שאין לו מקום בחיו' העולמות וצריך לחזק א"ע ולדבק נפשו במעלה ורצון הקדום אבל מכ"מ אף שהוא דבוק שם בעולם המחשבה כיון שהיא למטה בעולם המציאות צריך להמשיך לעצמו חיות ממקור החיים ושורש השרשים לתוך העולמות וזהו בחינת קו הוא"ו המורה על המשכת מנקודת היודד מרצון עליון נמשך דרך קו הוא"ו חיות לתוך העולמות:

ויש לכוין בזה פירוש הפלוגתא בש"ס מסכ' ר"ה חד אמר כובש וח"א נושא והיא דבר אחד דמר אמר חדא ולא פליגי דזה מדבר מבחינת השב האיך שהוא בא לידי דביקות אל המחשבה וזהו בחי' נושא הקב"ה וב"ש מסתכל בכח והמעשה אשר הגיע מזה הענין שע"י שחטא ושב ע"י זה בא לידי מעלה הגדולה ונתדבק בעולם עליון בשורש התשובה שהוא למעלה מחיות העולמות וזהו הפירש של נושא עון שע"י העין בא התנשאות בעולם העליון להאדם שנדבק בה"א עילאי בחינת תשובה תשוב ה"א וחד אמר כובש זה מדבר מבחינת המשכתה למטה אחר כך מדביקות העליון לתוך מציאת העולמות מוריד השפע למטה וזהו תענוג עליון שהקב"ה משפיע וזהו כובש ע"ד יכבוש עונותינו ר"ל שע"י העבירה בא כבישת השפע למטה והבן:

והנה קודם שחטאה חוה והחטיאה את האדם אז הי' דבוקים בח"י העולמים במרכז האמצעי באותיות התורה משא"כ לאחר שחטאו ועשו תשובה ואז נדבקו בעולם עליון ברצון הקודם והוא השורש והחיות של כל העולמת וזהו שאמר ויקרא האדם שם אשתו חוה שנעשה מיו"ד וא"ו ע"י שהמשיך מעולם המחשבה הוא מחשבה קדומה לתוך עולם התחתון לכך קראה חוה כי היא היתה אם כל חי שר"ל שע"י החטא שעשתה והוצרכה לשוב עי"ז נדבקה באם והשורש של כל חי והבן:

תוכן העניינים

תורת אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה