אור ברסלב
תורת אליקום סימן יד

תורת אליקום· רבי אליקום גצל מאיר פודרוביניק

סימן יד

סימן יג

יבואר דין היכא דאמרה לא בעינא ליתא לעשה בכה"ג אם דוחה לל"ת או לא. היכא שאמרה רוצה אני לקיים העשה.

איתא בש"ס כתובות (מ') כיצד שותה בעציצו כו' אמר רב כהנא אמריתו כו' ניתי עשה ולידחי לל"ת אמר לי היכא אמרינן אתי עשה ודחי לל"ת כו' כגון מילה בצרעת כו' אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל ע"כ. והנה רש"י ז"ל פי' בד"ה מי איתא כו' השתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה. והנה אין כוונת רש"י ז"ל דהיכא שאמרה בפירוש שרוצית להנשא לו מחויב לקיימה זה בודאי אינו הא קתני במתניתין שם (ל"ט) נמצא בה דבר ערוה או שאינו ראוי לבא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר כו' מבואר מלשון המשנה שאינו רשאי לקיימה ולא בדעתה תלוי. אך כוונת רש"י ז"ל באמת להסביר הענין אף שהיא רוצה וחפצה בו עכ"ז כיון דהא דעשה דוחה ל"ת בכל מקום הוא מחמת דחיה ולא מחמת היתר וכיון שהדבר תלוי ברצונה קיום העשה א"כ רצון ד' והתורה ג"כ שלא לדחות לל"ת. הא בכל מקום הוא מחמת דחי' דוחה לל"ת. וכאן אם אמרה אינה רוצה ליתא לעשה. ע"כ מלמדין אותה לומר אינה רוצה בכדי שלא לדחות הל"ת. ואף שתאמר שרצונה בו עכ"ז בטלה דעתה אצל כל אדם כי כל אדם ניחא ליה לעשות רצון ד' והתורה ולעשות כל הצטדקות בכדי שיוכל לקיים רצון ד' והוא ע"ד שכתב הר"מ הטעם על הא שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני כידוע וכאן עדיף שאין דבר שתלוי במעשה רק במחשבה ודיבורה. ובודאי כל אדם ניחא ליה לקיים כנ"ל. ואין הולכין אחר דעתה. וכופין אותה לומר אינה רוצה בכדי שלא לדחות ל"ת של תורה בחנם. לפ"ז יש לספק היכא דעברו שניהם ונשאת למי שאינו ראוי לו מחמת איסור לאו אם לוקין על הל"ת של ביאה אם נאמר דליתא לעשה כלל וחייב על הל"ת מלקות או דילמא כיון שברצונה תלוי ורצונה היא להנשא לו וכבר נשאת לו א"כ ידחה עשה לל"ת ולא ילקה. ואף שכתבנו לעיל בהא דר"ל היכא דיכול לקיים שניהם בלא דחי'. ועבר ודחה דאין לוקה היינו דשם עכ"פ אף שעבר קיים לעשה ע"כ עשה דוחה לל"ת. אבל כאן כיון שהתורה עקרה לעשה וכופין אותה לומר איני רוצה אף שעברה ליתא לעשה כלל וחייבת מלקות על הל"ת. והנה נראה לי לברר זאת ע"פ מה שכתבו התוס' שם ד"ה ניתי בסוף הדיבור א"נ י"ל דהכי פריך ניתי עשה ולידחי לל"ת וכ"ת שאני הכא דגלי קרא נגמור מהכא לכה"ת דלא דחי ומשני דלא חשיב עשה ומ"מ איצטריך קרא דאי לאו קרא הוי חשבינן ליה דלא אפשר לקיים שניהם דעיקר מצוה הוא לישא כי היכי דאמרינן ביבמות (כ"א) חליצה במקום יבום לאו כלום הוא ע"כ. והנה סוף דבריהם שכתבו ומ"מ איצטריך קרא כו' דחוק כפי שיתבאר בס"ד לקמן ע"כ הנ"ל בזה דאיצטריך קרא דאי מצד הסברא כיון דאי אמרה לא בעינא כו' אף שבאמת כופין אותה שלא להנשא. עכ"ז היכא שעברה ונשאת לו לא היתה חייבת מלקות כיון שקיימה העשה ועשה דוחה לל"ת אף שאנו מלמדין אותה בע"כ לומר איני רוצה, עכ"ז כשנשאת לו חזינן בבירור שרוצית וגם דעתה בודאי בכדי שלא תלקה מלקות ע"כ אשמעינן קרא דלו תהיה לאשה דאינה ראויה לו. וליתא לעשה כלל ולוקין שפיר על הל"ת. ומחמת זה יש קצת ראיה להא שכתבנו לעיל בהא דר"ל היכא דעברה על הל"ת בקיום העשה אף שהיה יכול לקיים בלא דחי' דאין לוקין מדאיצטריך קרא דלו תהיה לאשה אף שמצד הסברא אין העשה דוחה עכ"ז איצטריך לענין מלקות דלא תימא דאיתא לעשה רק דאינו דוחה קמ"ל דליתא לעשה כלל. עכ"פ מוכח אף היכא שאינו דוחה היכא דעבר וקיל העשה אין לוקין. אך אין ראיה זו מכרעת די"ל כתירוץ ראשון של התוס' דליכא קרא כלל. וגם לתירוץ השני י"ל דאיצטריך קרא דבלא קרא ה"א כמו שכתבו התוס' ולא כמו שכתבנו. עכ"פ מה שכתבנו הוא ברור בנידון דידן כיון דאיכא קרא לתירוץ השני של התוס' לוקין שפיר היכא דעבר ודחה וכנ"ל. והנה לכאורה קשה בהא דקי"ל בטוש"ע (סי' קע"ד) היתה היבמה אסורה ליבם באיסור לאו אם בא עליה היבם קנאה דעשה דיבום דוחה לל"ת ולא אמרינן דאפשר לקיים העשה בלא דחי' ע"י חליצה כדר"ל דחליצה במקום יבום לאו כלום הוא כמבואר בש"ס יבמות (כ"א). והנה לפי מה דקי"ל היכא דאמרה לא בעינא ליתא לעשה א"כ ה"נ ביבום אם אינו חפץ לייבם הרי עוקר מצות יבום א"כ בכה"ג אין עשה דוחה לל"ת. וצ"ל דדוקא היכא דתלוי הדבר ברצונו לבטל המצוה כולו אז אין עשה דוחה לל"ת אבל ביבום אף שיאמר שאינו רוצה ליבם. עכ"ז זקוקה לו היבמה וצריך לחלוץ וקודם שעשה בה מעשה או יבום או חליצה עדיין זקוקה לו א"כ אין תלוי בדעתו לעקור המצוה. ע"כ עשה דוחה לל"ת ואף שלענין יבום בדעתו תלוי א"כ ה"ל יכול לקיים שניהם בחליצה. א"כ מאי משני הש"ס חליצה במקום יבום לאו כלום הוא הלא היבום בלא"ה אינו דוחה שבדעתו תלוי לעקור. עכ"ז כיון שהמצוה אינה נעקרת לגמרי ע"י דעתו עדיף טפי ליבם מלחלוץ ובכה"ג עשה דוחה לל"ת. ואפשר שבסברא זו מחלוקת ר"א ור"י שם. שלחד מ"ד כיון שיכול לעקור היבום ע"י שיאמר איני רוצה ע"כ אינו דוחה שאפשר לקיים בחליצה. וחד מ"ד סבר כיון שאין יכול לעקור המצוה לגמרי בדיבורו היינו הזיקה רק שצריך לעשות מעשה או חליצה או יבום א"כ אינו תלוי בדעתו ואמירתו ויבום עדיף מחליצה יותר טוב לקיים המצוה כהלכתה יבום דחליצה במקום יבום לאו כלום הוא. לפ"ז נדחה מ"ש התוס' בכתובות הנ"ל ומ"מ איצטריך קרא כו' דעיקר מצוה הוא לישא כי היכי דאמרינן חליצה במקום יבום לאו כלום דשם שפיר אמרינן כיון שאי אפשר לעקור הזיקה בדיבורו רק ע"י מעשה יבום עדיף טפי. אבל הכא כיון שיכולה לעקור המצוה כולו ע"י רצונה וחפצה כש"כ שיש לעקור משום שלא לדחות לל"ת. ואף דשם ג"כ יכול לעקור ולומר שאינו רוצה ליבם. עכ"ז עקירת היבום הוא רק לאחר חליצה וכ"ז שלא נחלצה עדיין היא קרובה יותר ליבום מחמת הזיקה אגידה בי'. אבל כאן שתיכף שאמרה איני רוצה הרי עוקרת העשה וכש"כ ע"י שלא לדחות להל"ת בחנם. א"כ תלוי באמירתה ושפיר אמרינן מצד הסברא דאין דוחה. והא דאיצטריך קרא הוא כמו שכתבנו בכדי ללקות היכא דעברה ונשאת כי ליתא לעשה כלל וכנ"ל:

תוכן העניינים

תורת אליקום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה