תורת אליקום· רבי אליקום גצל מאיר פודרוביניק
סימן ב
בס"ד ע'מ'י' ע'ש'ו'.
בסוגיא דקצר וטחן.
שבת (ע"ו ב', ע"א א' ב', ע"ב א') אמר רבא קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר וטחן בזדון שבת ושגגת מלאכות, ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת שבת כו', וחזר ונודע על קצירה וטחינה של זדון שבת כו', קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה, אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה וטחינה שכנגדה במקומה עומדת אביי אמר טחינה נמי גוררת טחינה שם טחינה אחת, ומי אית לי' לרבא גרירה והא איתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחת מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני אמר רבא הביא קרבן על ראשון ר ראשון ושני מתכפרין כו' אביי אמר אפי' הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כולם.
בתר דשמעה מאביי סברה, אי הכי טחינה נמי תגרר לטחינה כו' גרירה דגרירה לית לי' מילתא דפשיטא לי' כו' אמר לי' חלוקין לחטאת ולא מצטרפין כו', ע"ב איתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחד מהם וחזר ונודע על השני ר"י אמר חייב שתים ור"ל אמר אינו חייב אלא אחת ר"י למד מקרא דעל חטאתו ור"ל למד מקרא דמחטאתו, ולר"ל קרא דעל חטאתו לאחר כפרה, ולר"י קרא דמחטאתו כגון שאכל כזית ומחצה, ובש"ס שם אבעי' אם בידיעות פליגו או בהפרשות או בזה ובזה פליגי ולא אפשט, ובדף ע"ב א' אמר עולא למ"ד כו' בעל חמש בעילות בש"ח כו', כי אתא רב דימי אמר למ"ד אשם ודאי בעי ידיעה כו' כי אתא רבין אמר הכל מודים בש"ח והכל מודים בש"ח ומחלוקת בש"ח למ"ד אשם ודאי בעי ידיעה מחלוקת ר"י ור"ל, ע"כ הסוגיות.
והנה הר"מ (בפ"ו מהלכות שגגות הלכה ט') פסק כמ"ד דידיעות מחלקות, ובהלכה י' פסק כרבא בהך דאכל שני זיתי חלב, ובפ"ח (הלכה ט') פסק בהך דקצר וטחן כו' כרבא, וכבר נתקשה הריטב"א, דהפסקים סותרים וגם כיון שפסק בהך דקצר וטחן כרבא הי' לו לפסוק בהך דשני זיתי חלב כאביי, דהדר רבא בתר דשמע מאביי ועין כ"מ (בפ"ח ובפ"ט) מה שהאריך בשם מהר"י בי רב, ומה שתירץ בעצמו ועיין לח"מ בשם מהר"מ מטראני ועיין לח"מ מה שהקשה כיון שהר"מ (בפ"ט) פסק גבי ש"ח דבעי ידיעה בתחילה ולמה פסק גבי ש"ח אע"פ שנודע לו בין ביאה לביאה אינו חייב אלא אחת והוא נגד הסוגיא דשבת ועיין שו"ת ח"צ (סי' קס"ד) ועיין פ"י בחדושיו בסוגיא והנה מהר"י בי רב מחלק בין שאכל שני זיתי חלב בהעלם בין שאכל בשתי אכילות, ומדמה הך דקצר וטחן בין בשגגת שבת בין בזדון שבת והעלם מלאכות, כמו שני זיתי חלב בהעלם אחד, ועיין פ"י כיון דבשעה שקצר וטחן בזדון שבת ושגגת מלאכות דמיירי ע"כ באותו שבת, וע"כ שכח שעשה הב' מלאכות בשגגת שבת, ושכח המלאכה ואח"כ שנודע לו הקצירה וטחינה של זדון שבת, הרי נתברר לו שאסור לעשות מלאכה בשבת, רק ששכח המלאכות שעשה א"כ אינו רק גילוי דעת, שיתגלה לו החטא, והוי שתי הידיעות אחת ובכה"ג לא אמרינן ידיעות מחלקות, ומהר"מ מטראני סובר דבקצר וטחן הן בשגגת שבת וזדון מלאכות הן בזדון שבת ושגגת מלאכות, כיון דאפשר דעביד כולהו בחדא שגגה כמו השוכח עיקר שבת ע"כ לא אמרינן ידיעות מחלקות.
והח"צ בתשובה מחלק דבשבת וכן באכילות חלב היכא דשגג בדין שלא ידע שהחלב אסור כיון דידע המלאכה והאכילה, בכה"ג אין ידיעות מחלקות יעו"ש, ועל כל הגדולים אלו קשה קצת למה לא מוקי ר"י הך קרא דמחטאו ונסלח דאיירי בכה"ג בשגגת שבת, וכן לתשובת ח"צ, לוקי הך קרא בשגג בדין החלב שסבור שחלב מותר, ועוד קשה עליהם תמי' קימת מהא דשבת (צ"ג ב', צ"ד א') המוציא אוכלין כשיעור אם הי' כלי צריך לו חייב אף על הכלי ומוקי רב אשי כגון ששגג בזה ובזה ונודע לו וחזר ונודע לו וכר' יוחנן דידיעות מחלקות, א"כ מבואר נגלה דאף דהוציא אוכלין עם הכלי בבת אחת וידע שהוציא רק ששגג בשגגת שבת אעפ"כ חייב שתים, וזה דלא כסברת מהר"י בי רב ומוהר"מ מטראני והח"צ ופ"י הנ"ל שמחלקים בשבת כיון ששגג בדין אין הידיעה מחלקת לר"י כ"א כפי סברתו:
ע"כ נראה לומר בס"ד לבאר שיטת רבינו הר"מ ע"פ תירוץ הכ"מ דר"י ור"ל פליגי בסברות הפוכות דלר"י ידיעות מחלקות אבל כפרה אינו מחלק ולר"ל הוי איפכא, ידיעות אינו מחלק אבל כפרה מחלק, אלא דזה התירוץ לכאורה מפליא דהוא כנגד הסוגיא, דמוקי ר"י קרא דמחטאתו ונסלח בכזית ומחצה ולמה לא מוקי לאחר כפרה לר"י, וגם צריך טעם לזה, ועוד צריך הכרח לזה, למה הכריח רבינו הר"מ שיטתו מהסוגיא כן, ע"כ הנראה והוא דקשה להר"מ בהא דקצר וטחן, ונודע לו על קצירה דשגגת שבת דקצירה גוררת קצירה וטחינה כו', אם מיירי דהי' לו שני ידיעות א"כ אביי ורבא דלא כהילכתא כר' יוחנן דסובר דידיעות מחלקות אף שבש"ס לא נפשט, עכ"פ מפשטא דש"ס (ע"ב א') נראה דר' יוחנן סבר ידיעות מחלקות וכן ש"ס (דף צ"ד) נראה ג"כ דר"י סבר ידיעות מחלקות, א"כ הך דאביי ורבא דלא כהילכתא דקי"ל כר"י, כמו שהקשו התוס' בד"ה נודע לו בין לשיטת רבינו שמואל ובין לשיטת ר"י, וכן קשה מה שהקשה רש"י ז"ל (בדף ע"א ב') בד"ה וחזר ונודע וז"ל והא דאביי ורבא דאמרי לעיל ונודע על אחת מהן וחזר ואכל אלמא דחדא הוא דמחייב אי ס"ל דפלוגתא דר"י ור"ל בקודם הפרשה, אינהו דאמר כר"ל כו', א"כ יהי' לפי פסק הר"מ כר"י הך פלוגתא דאביי ורבא דלא כהילכתא גבי חלב ג"כ, וכן כתב הכ"מ הוכחות אלו, וכן אם נאמר דפליגי ר"י ור"ל בהפרשות ומיירי פלוגתא דאביי ורבא קודם הפרשה א"כ בדידי' תלי' מילתא, אם ירצה יביא קרבן על שגגת שבת ויפטור את קצירה וטחינה של זדון שבת וכן בחלב אם ירצה יביא קרבן על אמצעי ויכפרו כולם, וצריך לדחוק בש"ס אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת, שנתן לב להפריש קרבן על זה הקצירה ככתוב בתוס' והוא דחוק.
עוד מוכח מהא דהוציא אוכלין בכלי, דמוקי רב אשי (בדף צ"ד) בנודע וחזר ונודע, ובפלוגתי' דר"י ור"ל, דקשה דמשמע לר"ל אינו חייב שתים ולר"ל ג"כ חייב שתים לאחר כפרה דכפרה מחלקת וכן כתבו התוס' שם בד"ה ובפלוגתי' והשיגו על רש"י ז"ל אבל פשטא דש"ס משמע דלר"ל אינו חייב שתים, יעו"ש, וכן מהא דהמוציא קופת הרוכלין אע"פ שיש בו מינים הרבה אינו חייב אלא אחת (בדף צ' א') שפירשו התוס' בד"ה המוציא, דדוקא בכלי ואוכלים מחלקי' ידיעות אבל באוכלין שבתוך הכלי אפי' כפרות אינם מחלקים, וכל זה לשיטתם צריכי' אנו לחלק בכך, אבל אם נאמר דכפרות אין מחלק לר"י או לר"ל ג"כ וכפי שיתבאר בס"ד לקמן י"ל דזה הדין נשמע ממשנה דקופת הרוכלין ומיירי בידיעה אחת וכפרה אינו מחלק, וכפי שיתבאר בס"ד.
והנה י"ל בס"ד, לדעת הר"מ, לפי דפסק דאמרינן קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה כרבא, אבל גרירה לגרירה לית לי', י"ל לדידי' דאף באוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו אחת מהם והביא קרבן עליו מכפר אף על כזית השני שלא נודע לו ולא אמרינן כפרה מחלק, דמפאת גרירה מכפר אף על כזית השני שלא נודע לו, והש"ס דקאמר דכפרה מחלק, היינו למאן דלית לי' גרירה, ואף שלא נמצא בש"ס מחלוקת בגרירה, עכ"ז לפי שיטת ר"י בתוס' ד"ה גרירה דקצירה חשיב גרירה וטעמא דמ"ד דקצירה וקצירה אין מצטרפין היינו משום דלית לי' גרירה יעו"ש.
א"כ לפ"ז הך סברת גרירה במחלוקת שנוי', א"כ י"ל לפי הפסק שקי"ל גרירה, אף דנודע לו על כזית אחד מכפר על כזית השני שלא נודע מחמת גרירה והש"ס דקאמר דכפרה מחלק היינו למ"ד דלית לי' גרירה, ובאמת לפי הלכה דקי"ל גרירה י"ל לר' יוחנן דהך קרא מחטאתו ונסלח מיירי לאחר כפרה ומטעם גרירה, לפ"ז י"ל דהא דמקשה הש"ס ומי אית לי' לרבא גרירה והא איתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני אמר רבא הביא קרבן על ראשון ראשון ושני מתכפרי' על שלישי כו' על אמצעי נתכפרו כולם, אביי אמר אפי' הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כולם וקאמר הש"ס בתר דשמעה מאביי סברה ופי' רש"י דהדר רבא, וכבר הקשה הריטב"א כיון דהר"מ פסק גרירה, ולמה לא פסק בזה כאביי, והוא נגד הסוגיא, אבל לפי הנ"ל ניחא, דהש"ס אזיל אם נאמר דפלוגתי' דר"י ור"ל הוא בהפרשות מחלקות אבל ידיעות לכ"ע אינו מחלק, א"כ מיירי בהך דשני זיתי חלב דנודע לו על הכל אחר שאכל ל כזית שלישי בהעלמו של שני, דידיעות אינם מחלקים, א"כ אם הביא קרבן על הראשון דראשון ושני מתכפרי' אינו מטעם גרירה וגם אם הביא קרבן על אמצעי אינו מטעם גרירה דכולם בהעלמו של אמצעי הוא כפי' רש"י, א"כ קאמר הש"ס שפיר דלאחר שקבל רבא מאביי דין דגרירה, אית לי' דאפי' הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כולם מחמת גרירה, אבל לפי פסק הר"מ דפסק דידיעות מחלקות מכח הכרח סוגיות (דדף ע"ב א' ודף צ"ד) כו', ובודאי אביי ורבא סוברי' כהילכתא כר' יוחנן, א"כ, ע"כ מיירי בהך דאוכל שני זיתי חלב דהביא קרבן על הראשון, ראשון ושני מתכפרין דלא נודע על השני דאל"כ ידיעות מחלקים, ואיירי לאחר כפרה ולא נודע על השני ורק מטעם גרירה מכפר אף בלא ידיעה על כזית השני, א"כ הא דשני מתכפר הוי מטעם גרירה, א"כ ע"כ אף אם נאמר דרבא אית לי' גרירה עכ"ז השלישי הוי גרירה לגרירה, ודוקא השני מתכפר מטעם גרירה כיון דלא נודע על השני, וא"כ אין כח בגרירה זאת לגרור את הכזית שלישי שלא הי' בהעלמו של ראשון, כיון דגם השני גופה אינו מתכפר כ"א מטעם גרירה הוי השלישי גרירה לגרירה, אבל הש"ס, דקאזיל דמיירי שהי' לו ידיעה ג"כ על השני הייני אם נאמר דבהפרשות פליגי ר"י ור"ל, א"כ הא דראשון ושני מתכפרי' לא הוי מטעם גרירה כלל ואף באמצעי לא הוי מטעם גרירה כנ"ל, א"כ לפי האמת דאית לי' לרבא גרירה ע"כ הדר בי' וסובר כאביי דאפי' אם הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כולם דזה הוא רק גרירה אחת ולא גרירה לגרירה אבל לפי פסק הר"מ דידיעות מחלקות, ואיירי דלא נודע וכפרה אינה מחלק מטעם גרירה כנ"ל א"כ אם הביא קרבן על הראשון אין השלישי מתכפר כיון דהשני ג"כ אינו מתכפר רק מטעם גרירה והשלישי הוי גרירה לגרירה, ואדרבא חילי' דהר"מ הוא לפסוק דידיעות מחלקות, ולא נצטרך לומר דהדר בה רבא, אף לפי האמת דסובר דאית לי' גרירה והא דמכפר על כזית השני שלא נודע עליו הוא מחמת גרירה ואין כפרה מחלקת וכנ"ל, ועל כזית שלישי הוי גרירה לגרירה וכנ"ל, ופסק הר"מ מכוון, לפ"ז י"ל דהך שני פסוקים מחטאתו ונסלח, ופסוק על חטאתו לר"י, לפי שפסקינן גרירה דמיירי הך קרא מחטאתו לאחר כפרה ומטעם גרירה והיינו כזית השני, אבל על כזית השלישי הוי גרירה לגרירה וצריך קרבן אחר והיינו הך קרא דעל חטאתו לר' יוחנן לפי המסקנא, לפ"ז י"ל דהא דמשמע בש"ס (ע"א ב') דלכ"ע כפרות מחלקות, לבד מה שכתבנו לעיל דהש"ס אזיל למ"ד דלית לי' גרירה וכשיטת ר"י בתוס' דמאן דאית לי' דקצירה וקצירה אין מצטרפין לית לי' גרירה, עוד נוכל לומר אף לפי הילכתא דאית לן גרירה, עכ"ז לרבא דלית לי' גרירה לגרירה א"כ אם הביא קרבן על הראשון אין השלישי מתכפר אף שמתכפר על השני, ועל זה קאמר הש"ס דכפרה מחלקת והיינו בגרירה לגרירה אבל על כזית שני כ"ע מודים דנתכפר מטעם גרירה, א"כ לפ"ז אתי שפיר הך סוגיא (דדף צ"ד) בהוציא אוכלין בכלי דקא' הש"ס בנודע וחזר ונודע, ובפלוגתיה דר"י ור"ל דלר"ל אינו חייב שתים אף לאחר כפרה מטעם גרירה, וכן הך משנה (דדף צ') דהמוציא קופת הרוכלין, דאינו חייב אלא אחת, מיירי דלא נודע כ"א על מין אחד והביא קרבן דנתכפר, המינים אחרים ג"כ מטעם גרירה ולא נצטרך לחילוק התוס' בין אוכלים לכלי, והכל הוא מטעם גרירה ע"כ אין כפרה מחלקת וצריך להבין שיטת רש"י ז"ל, שפירש בהך דקצר וטחן ונודע לו על קצירה וטחינה, או על זה או על זו, וממילא מכפר על טחינה דשגגת שבת, ובדף ע"א ב' בד"ה וחזר ונודע פי' דהא דאביי ורבא גבי פלוגתי' דשני זיתי חלב, אי ס"ל דפלוגתי' דר"י ור"ל קודם הפרשה אינהו דאמרי כר"ל ואי פליגי לאחר הפרשה אינהו דאמרי קודם הפרשה כו', ועכ"פ נראה לשיטת רש"י דכפרה מחלקת, וא"כ בהך דקצר וטחן איך נתכפר הטחינה כשלא נודע אלא על הקצירה, הא כפרה מחלקת ובפרט לשיטת רש"י דסובר בהך דקצירה גוררת קצירה אינו מטעם גרירה כלל, א"כ מ"ד דסבר דקצירה וקצירה אין מצטרפין, אינו מטעם דאינו סובר גרירה אלא מטעם דחלוקים לחטאת, א"כ מבואר מפשטא דש"ס דכפרות מחלקות לכ"ע, ואיך יכפר על הטחינה שלא נודע, ע"כ הנראה לשיטת רש"י ז"ל לחלק בין שני זיתי חלב ובין קצירה וטחינה של שגגת שבת ע"פ סברת הגדולים הנ"ל כיון שנודע לו שעשה הקצירה וטחינה רק ששגגת שבת היה לו כולה חדא שגגה הוא והידיעה במקצת הוי ידיעה להתכפר על מקצת שלא נודע, ובכה"ג לא אמרינן כפרה מחלקת ודוקא ידיעות שנים מחלק אף בשבת, כמבואר בש"ס (צ"ד) גבי המוציא אוכלין בכלי דנודע וחזר ונודע דחייב שתים אבל בידיעה במקצת מכפר על כולו, ודוקא גבי חלב קאמר הש"ס דכפרה מחלקת אבל בשבת כיון דאפשר דעביד כל המלאכות בחד שגגה כסברת מהר"מ מטראני, לא אמרינן כפרה מחלקת.
ובזה יתישב היטב מה שהשיגו התוס' על רש"י שם (בדף צ"ד) דנראה שם לר"ל, אי אפשר לחייב שתים והיינו אף דאם נודע לו לאחר כפרה אין כפרה מחלקת בשבת, לשיטת רש"י והש"ס דקאמר דכפרה מחלק דוקא גבי חלב, נמצא לשיטת הרמב"ם בכל ענין אין כפרה מחלקת רק ידיעות מחלקות וכפי שנתברר בס"ד הסוגיא על נכון מטעם גרירה, ולשיטת רש"י יש חילוק בין שבת לשאר אסורים דבשבת אין כפרה מחלקת, ובחלב כפרה מחלקת, ולשיטת התוס' אין חילוק בין שבת לשאר איסורים בכל איסורים כפרה מחלקת, כמבואר בתוס' (ע' ע"ב) ד"ה נודע לו על הקצירה, ובדף צ"ד ד"ה ובפלוגתיה דר"י ור"ל, והנה עדין צריך להבין לפי שיטת הר"מ דידיעות מחלקות, א"כ איך קאמר רבא הביא קרבן על אמצעי נתכפרו כולם, הלא כבר היו לו שתי ידיעות ידיעה על כזית ראשון ועל כזית אמצעי וידיעות מחלקות, ובאמת בר"מ שם (פ"ו הל' י"א) מסיים כשיודע לו על הראשון ושלישי א"צ להביא חטאת אחרת, והכ"מ כתב שם שני תרוצים א' שרצה הר"מ לכלול גם כשלא נודע לו ראשון מעיקרא שאם הביא קרבן על אמצעי ואח"כ נודע לו מהראשון והשלישי שהוא פטור ותירוץ זה הוא דחוק, דאם מיירי שלא נודע לו מהראשון ולא קאי רבא על הא דקאמר מעיקרא, ונודע לו על אחת מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני, א"כ מיירי הך סיפא דהביא קרבן על אמצעי שאכל שלשה זיתי חלב בהעלם אחד ואיך יצויר לקרוא אמצעי הלא אף בהביא קרבן על כזית ראשון נתכפרו כולם כיון שהיה הכל בהעלם אחת, מה לי ראשון מה לי אמצעי, וגם דחוק דסיפא לא קאי ארישא בחד אמורא, ומה שדחקו להרב בכ"מ לפרש כן, משום דקשה לי' לשון הרב וגם הידיעות מחלקות וכו', ואיך אפשר שיתכפר בקרבן אחד, אבל הנכון הוא התירוץ השני שכתב הכ"מ, וז"ל ועוד י"ל דה"ק אם אחר שנודע לו על הראשון ואכל כזית בהעלמו של שני וחזר ונעלם ממנו הראשון והביא חטאת על אמצעי נתכפר אפי' שיחזור ויוודע לו הראשון, ובאמת דין זה צריך ביאור מנ"ל להר"מ ן זה דילמא כיון שכבר היו לו שתי ידיעות והידיעות מחלקות, אף שנעלם ממנו אח"כ הכזית ראשון כבר נתחייב שתי חטאות ע"י הידיעות שתים, ובאמת דבר זה דחקו להכ"מ בתירוץ הראשון הנ"ל, ע"כ נראה דהדין דין אמת וראי' לזה מהא דקצר וטחן והביא קרבן על קצירה דשגגת שבת דנתכפר קצירה וטחינה של זדון שבת אף שכבר נתחייב שתי חטאות עליו מכח גרירה דקצירה וטחינה דשגגת שבת נתכפר בקרבן אחד קצירה וטחינה שלי זדון שבת אף דאם לא עשה קצירה וטחינה של שגגת שבת הי' חייב שתים על זדון שבת גדול כח הגרירה לפטור בקרבן אחד כמו כן אף שידיעות מחלקות וחייב שתים כיון שנעלם ממנו הידיעה של כזית ראשון ממילא כשהביא קרבן על אמצעי נתכפר הראשון מטעם גרירה לפי שיטת הר"מ, דוקא כשהי' זכור בשעת שהביא קרבן על אמצעי מהכזית הראשון לא הי' נתכפר, ממילא כיון שהידיעות מחלקים וצריך להביא קרבן על כל כזית מגזרת הכתוב על חטאתו, אבל כששכח הכזית ראשון והביא על אמצעי נתכפר ממילא הכזית ראשון מטעם גרירה, ואף שכבר נתחייב שתי חטאות מכח שתי ידיעות כמו בהא דקצר וטחן דזדון שבת דנתכפר בקרבן אחד של קצירה וטחינה דשגגת שבת, וזה ברור בכוונת הר"מ כתירוץ השני של הכ"מ:
ועתה נבא בס"ד לבאר דעת הר"מ שפסק (בפרק ט' הלכה י') כמ"ד דאשם ודאי בעי ידיעה בתחילה ואעפ"כ פסק (בהלכה ה') גבי שפחה חרופה אפילו הי' לו ידיעה בין ביאה לביאה אינו חייב אלא אחת והוא נגד הסוגיא דשבת (ע"ב א') כמו שתמה הלח"מ, ומה שתירץ שהסוגיא דכריתות חולק, ופסק כסוגיא דכריתות, הלא התוס' תירצו דסוגיא דכריתות אזיל למ"ד דאשם ודאי לא בעי ידיעה, ע"כ הנראה ברור בס"ד, דהר"מ סובר פירוש אחר בסוגיא דשבת ואין הסוגיות חולקים כלל, והוא דכבר נתקשו כיון שש"ח מביא קרבן בזדון על ביאות הרבה, למה לא יכפר בשוגג כשהי' לו ידיעה בין ביאה לביאה, ועיין רש"י בד"ה בעל ה' בעילות וכן בתוס' בד"ה בעל ה' בעילות, ומה שמחלקים רש"י ותוס' שתלוי בפלוגתי' דר"י ור"ל, והלא אף לר' יוחנן שסובר ידיעות מחלקים עכ"ז בשפחה חרופה כיון דילפינן שוגג ממזיד ואף בידיעות שבין ביאה לביאה אינו חייב אלא אחת, וכש"כ בידיעת שאחר כל הביאות, ע"כ דחקו להר"מ ז"ל פי' רש"י ותוס' ופירש הר"מ הסוגיא פי' אחר והיינו כי בידיעות לחוד כ"ע מודים דא דאינו מחלק בש"ח דילפינן ממזיד וכסוגיא דכריתות, בין למ"ד אשם ודאי לא בעי ידיעה ובין למ"ד אשם ודאי בעי ידיעה ובין לר"י ובין לר"ל, והא דקאמר עולא למ"ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה בעל ה' בעילות בש"ח אינו חייב אלא אחת, דמשמע למ"ד דבעי ידיעה חייב על כל אחת ואחת, היינו דעולא כלל בעל ה' בעילות אינו חייב אלא אחת בידיעות עם הפרשות, היינו שהפריש קרבן על אחת מהבעילות ואח"כ נודע לו ביאות אחרות לכ"ע אינו חייב אלא אחת אף לר' יוחנן.
כיון דלא בעי ידיעה אין הידיעה חשובה ע"כ אף בהפרשה מכפר על כולם וע"ז הקשה הש"ס שפיר בשם רב המנונא אלא מעתה בעל וחזר ובעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעול ה"נ דאינו חייב אלא אחת, ועיין תוס' ד"ה מתקיף שנתקשו בזה ולשיטת הר"מ אתי כפשוטו כיון שמדמה שוגג למזיד כמו שאמר עולא בשוגג דאינו חייב אלא אחת אפילו בהפרשה, כמו כן במזיד אם אמר המתינו לי עד שאבעול ה"נ, דע"כ עולא לא מיירי בידיעות לחוד דע"כ בש"ח בידיעות לחוד אף למ"ד דבעי ידיעה והי' לו ידיעה בין ביאה לביאה אינו חייב אלא אחת דילפינן שוגג ממזיד א"כ ה"ה להיפך הא דאמר עולא דאינו חייב אלא אחת, דאיירי ע"כ בהפריש ולמ"ד דלא בעי ידיעה אינו חשובה הידיעה ע"כ אף בהפריש אינו חייב אלא אחת, כמו כן במזיד אם אמר המתינו לי עד שאבעול איני חייב אלא אחת, ומשני מעשה דלאחר הפרשה קאמרת כו', בכה"ג במזיד חייב שתים, וע"ז קאמר הש"ס כי אתי רב דימי אמר למ"ד דבעי ידיעה חייב על כל אחת ואחת וע"כ היינו בהפריש, דבשלא הפריש ידיעות אינם מחלקות בש"ח דילפינן ממזיד ומקשה הש"ס בשם אביי והרי חטאת דבעינן ידיעה בתחילה, ופליגי ר"י ור"ל והיינו דפליגי אף בהפרשות ולר"ל אין הפרשות מחלקים, א"ל דילמא במעשה דלאחר הפרשה קאמרת כו' והיינו במזיד וע"ז מסיק הש"ס הכל מודים והכל מודי' ומחלוק' בש"ח, וקמפרש הש"ס מילת' דרבנן הכל מודים בש"ח דאינו חייב אלא אחת וכדעולא והיינו למ"ד דלא בעי ידיעה מודה אף ר"י דאף בהפריש בש"ח, אינו חייב אלא אחת, והכל מודים בש"ח במעשה דלאחר הפרשה דחייב על כל אחת, ומחלוקת בש"ח למ"ד דבעי ידיעה, מחלוקת ר' יוחנן ור"ל והיינו בהפריש, דלר' יוחנן כיון דסובר בעלמא ידיעות מחלקות ע"כ בש"ח אף דאין ידיעות מחלקות דילפינן ממזיד וכסוגיא דכריתות עכ"ז בשהפריש קרבן כיון שהידיעה חשובה בש"ח למ"ד דבעי ידיעה הפרשה מחלק, וכמו במזיד במעשה דלאחר הפרשה מחלק כמו כן בשוגג בהפרשה שלאחר המעשה ולר"ל כיון דבעלמא אין הפרשות מחלקות כמו כן בש"ח, רק במעשה דלאחר הפרשה מודה ר"ל דחייב על כל אחת, ואיירי כל הסוגיא בהפרשה, ובהכי ניחא הרמב"ם לשיטתו שסובר דכפרות אין מחלקות, כיון דקיי"ל גרירה וכנ"ל דלשיטות התוס' קשה מאי מקשה אביי לרב דימי הרי חטאת דבעינן ידיעה בתחילה ופליגי ר"י ור"ל דילמא רב דימי מיירי לאחר כפרה ותלי' בפלוגתי' למ"ד דלא בעי ידיעה באשם ודאי בודאי כפרה אין מחלקת כיון שנודע לו על אחת מהבעילות, מתכפרות השאר.
ועיין בגליון ש"ס להגאון אמיתי החסיד מוה' עקיבא איגר זצללה"ה שודאי למ"ד דלא בעי ידיעה אין כפרה מחלקת בש"ח ולמ"ד דבעי ידיעה כפרה מחלקת א"כ י"ל דהא דאמר רב דימי למ"ד אשם ודאי בעי ידיעה חייב על כל אחת מיירי לאחר כפרה ובזה כ"ע מודים דכפרה מחלקת לשיטת התוס', ולשיטת הרמב"ם ניחא כיון דסובר דכפרה אין מחלקת למאן דאית לי' גרירה ואביי שמקשה לרב דימי סובר אף גרירה לגרירה, א"כ כפרות אין מחלקות אף בחטאת כפי שיטת הרמב"ם, וע"כ מיירי רב דימי בשהפריש דבידיעות ג"כ אין מחלק בש"ח דילפינן שוגג ממזיד לכ"ע כנ"ל.
ע"כ הוצרך לתרץ דמיירי במעשה דלאחר הפרשה, ועכ"פ כל הסוגיא מיירי לאחר הפרשה נודע ותלי' בפלוגתי' דר"י ור"ל א"כ לד לדידן דקיי"ל כר"י, הפרשה מחלק בש"ח לר"י, ובזה מדויק לשון הר"מ (בפ"ו מהלכות שגגות הלכה ט') גבי חטאת כתב בשני זיתי חלב, היכא שנודע לו וחזר ונודע לו מביא שתי חטאות שהידיעות מחלקות אע"פ שעדיין לא הפריש קרבן שלכאורה הוא שפת יתר ברבינו כיון שכתב בפירוש שהידיעות מחלקות, הרי מבואר דמיירי בלא הפריש, אלא דכוונת הר"מ להורות כיון דבש"ח קיי"ל דהפרשות מחלקות ואין ידיעות מחלקות, ע"כ כתב גבי חטאת דידיעות לחוד מחלקות, ובפ"ט (משגגות הלכה ה') כתב הבא על ש"ח ביאות הרבה ונודע לו וחזר ובא עלי' אפי' במאה העלמות, מקריב אשם אחד, דאין הידיעות מחלקות דילפינן שוגג ממזיד, ובהלכה ו' כתב בעל שפחה והפריש אשמו וחזר ובעלה אחר שהפריש אשמו חייב על כל אחת שהפרשה מחלקת ונמצא כמו שהקריב ואח"כ בעל, וכן אם בעל ה' בעילות בהעלם אחד בשפחה אחת ונודע לו על אחת מהן והפריש אשמו ואח"כ נודע על השני' מפריש אשם אחר אף על פי שבהעלם אחד היו כולן הואיל ולא נודע לו אלא אחר שהפריש ונמצא כבועל אחר שהפריש שדין השוגג ומזיד אחד הוא עכ"ל, והיינו כמו שביארנו בס"ד שסובר כל הסוגיא מיירי לאחר הפרשה ולר' יוחנן הפרשה מחלק בשוגג כמו במזיד, אבל ידיעות אין מחלק דילפינן שוגג ממזיד וכנ"ל ואין הסוגיות חולקים כלל, וגם הסוגיא דשבת סובר דידיעה אין מחלק בשפחה אחת דילפינן שוגג ממזיד רק דהמחלוקת הוא בהפריש, ולר"ל אין הפרשה מחלק כמו בחטאת, אבל במעשה דלאחר הפרשה מודה ר"ל דמחלק וכו' כל זה ברור כוונת הר"מ, ואין הסוגיות חולקים כלל ואתי הסוגיא דשבת כפשוטו דאיירי הכל בהפרשה, אבל ידיעות אין מחלק לכ"ע באשם כ"א בחטאת, וכנ"ל: