אור ברסלב
תורת אהל משה שו"ע אה"ע

תורת אהל משה· רבי משה יהושע לייב דיסקין

שו"ע אה"ע

שו"ע יו"ד

סימן ס"ט. ועיין הפלאה דמשו"ה א"צ לתת כתובה לכאו"א בקידוש בכסף. דמיירי בלא שדיך. ואינו מכירה כ"כ. ולא הו"ל למידע. ודוחק דהא אסור לקדש עד שיראנה ולמה אינה מכירה עכשיו. וי"ל דכתובה דכל עיקרה לא ניתנה לגבות מחיים. ואלו לא נשכח הדבר מלבו. לא הי' מגרש כלל את האשה שקידש באמת. א"כ עיקר חיובו בא אחר שנעלם ממנו איזו קידש. לכן לא חשבינן ליה כלא הי"ל למידק. ודו"ק:

ואגב י"ל בהפלאה שכ' דהנשים א"י לישבע דחשידות הן שנבעלו בלא ברכה (הן אמת דמצד שלא הוכרז עדיין עליהן. י"ל או דחשיב כמו לדבר שנפסל בשבילו דקיי"ל דא"צ הכרזה. או דלשבועה א"צ הכרזה. עתו"ס ס"פ הכונס. ועי' הגרע"א במשניות פ' ז"ב. או דכיון דא"א להכריז. שהרי אין ידוע לנו איזו היא. כל כה"ג אולי אין ההכרזה מעכבת) אבל זה טעות גדול. דהא לדינא א"א לנו לפוסלם. דהרי אין ידוע לנו איזה היא. ועדיף טובא ממאי דקיי"ל זו באה בפ"ע ומעידה. ועוד דעיקר השבועה כאן הלא היא לתועלת דאותה שלא נבעלה. הא כשירה היא. ומחזקינן בה שלא תשבע לשקר. ותודה שהיא לא נתקדשה כלל. ואולי דעתו שאין אנו רשאין להסית לשום איש שישבע ויפסלוהו עי"כ כדקיי"ל גבי פקדון דחיישינן שמא יוציא הלה את הפקדון. וכאן כ"א מהנשים שתשבע יפסלוה לשבועה. דממ"נ או שנשבעה לשקר. או שנבעלה בלא ברכה. ובזה יסולק גם פקפוק דהכרזה שכ' לעיל. דהא עכ"פ אנו עתידין להכריז על כאו"א כשתשבע. ולכן יתכן דכיון שרצו חז"ל לקנסו הוכרחו לפטור הנשים מן השבועה:

סימן ק"ב. עב"ש ס"ק בשם הרמ"ה דכשאינו הולך לשמרה בשנים סגי. וקשה דא"כ מאי ס"ד דש"ס סוטה ו' א' דמשו"ה הוא דאצרכו ב' ת"ח עמו. דהא התם נמי י"ל בשיצטרך א' לנקביו ילך גם השני מאתה. ואולי ס"ל דכיון דמה"ת בעי. והביא האיש וגו'. מהדרינן כל כמה דאפשר שלא יצטרך הבעל להיפרד ממנה. וא"כ חיישינן שמא יצטרך השומר לנקביו. ויצטרך הבעל להיפרד ממנה. אלא דלכאורה חשש זה בדבר דמה"ת הוא הלא דכו"ע ניחוש לי' שמא יצטרך לנקביו. וא"ר מכאן לר' יודא. ואולי בלא דר"י ה"א דאין זה יחוד כלל. דמסתפי כל שעתא שמא ישוב מצרכיו. ואם כן ליכא חששא כלל. דגם כשילך השומר והבעל יתיחד עמה לית לן בה:

סימן קכ"ח. עיין תשובת נו"ב דקשה מאד לשנות שם העיר. ומאי דמצינו בבל בורסיף דאשתני שמא היינו אחר שנקבע כך. והורגל בפי כל. אבל אין אנו יכולין לסמוך ע"ז שע"י הכרזה ורצון שלנו יתקבל כך לכל העולם. ושאני שם האדם דתליא בדידי'. כמ"ש הרא"ש פ' השולח. וילה"ר לזה ממ"ש הט"ז בשם הכלבו (באו"ח סי' קל"ב) דמי רגלים שם מעין הוא ולא נשתמשו בו בקטורת דמאיס שמי'. (ומשה"ק עליו מזבחים צ"ה א' לק"מ דק"ו הוא דמי רגלים ממש ודאי אין מכניסין לעזרה. ואדרבא קצת ולה"ר להכלבו. דלדידי' א"ש קו' התו' בכריתות שם דמאי ס"ד דש"ס. דחוץ לעזרה לשתרי דהא אפילו שופר אין לצחצח במי רגלים. ולהכלבו א"ש) ותיקשי לך הא אז הי' מלכות לישראל ולמה לא שינו שם המעיין אע"כ דאין לסמוך ע"ז. וכן להיפוך י"ל ראי' דשם מקום נקבע בפחות משלשים יום. דזה גופא שרבים רוצים לקרותו כך נקבע תיכף. והוא מהירושלמי הובא בתוס' סוטה ל"ג ב' דקראו שם חדש לגבשושיות. לזה גריזים ולזה עיבל. וקיימו בו ביום מצות ברכות וקללות בגבשושיות האלה. והוא מטעם הנ"ל. דשם המקום נקבע ע"י רבים שכ"א שליט בו לקרותו כרצונו (אמת דגם שם אדם מחדש א"ר דצריך החזקת ל' יום. וראי' משינוי שם בחולה דכותבין אותו בגט תיכף עיין פוסקים. ומה שהצריך בהגא"ש בהשולח ל' יום הוא מפני שבאו ממ"א ואין אנו מכירין אותו). וממה דקיי"ל גבי ע"ז דצריך לכנות לה שם ומייתא לי' מקרא ואבדתם שמם אין ראי' כ"כ:

תשובה שהשיב ע"י א' מתלמידיו לח"א ששאל אם יש לכתוב בגט הנכתב בעיה"ק יפו ת"ו דעל ימא רבא מותבא או על ימא לחוד והראה מקים לס' גט פשוט. וזו תשובתו.

בענין תיבת ימא "רבא" אין הספר ג"פ למראה עיני ויפה כתב כת"ר כי ממקום שה"ר יש לדחות דשם גופא הסכים הגר"א עם הרא"ש דהכוונה על ים אוקיינוס (ועי' בדברי חמודות באורך) ויש חבילות ראיות לזה דר' יודא גופיה קראו לים אוקיינוס ים הגדול במשנה דפרה. ובמקוואות. שהרי אמר דע"כ קראו הכתוב ימים שבו נקוו מימי בראשית. וידוע במדרשות דשארי הימים נתחדשו אח"כ. וגם כי שאלה זו נכללת באמרם בטיב גיטין אשר טוב יותר ליכנס בספק חסרון מבספק יתרון. ועוד דאפ"ת דקבעו ברכה על ים זה י"ל דהוא רק מפני שסמכו המקום לא"י ונשתבח בזה חלקו של זבולון. ובפ' ויחי בברכתו של יעקב. כמבואר פסחים ד"ד ע"א וקראוהו בתורה ים הגדול שבין הימים הסובבים את א"י (עי' ר"פ הספינה) הוא הגדול שבהם וגם מפני קרבתו לא"י קראוהו גדול. כמו שאמרו בשבועות ד' מ"ז ע"ב. ומה שהקשו ע"ז התוס' בבכורות נ"ה ע"ב. נראה דבמחלוקת שנוי' דלתנא דמראשיתו בג"ע נקרא פרת שפיר י"ל שהוא הגדול ומה שקראתו התורה הנהר הרביעי. לשבחו קאתי וכדפרש"י שהוא הוא הנהר ההולך ביותר מג"ע כל הנהר. כן קודם שנפרד כן לאחר שנפרד שמו פרת. וג' נהרות הראשונים שריגים הם משא"כ לר"מ דמתחלתו נקרא יובל ואחרי הפרד הוא שנקרא פרת וחשבי' לבסוף משמע שהוא הקטן. ולהך סברא שפיר הוצרך שמעון בן טרפון בשבועות לתרץ הא דקרי' קרא במשנה תורה הגדול לפי שאז נתיחדה כבר א"י בקדושה והוא הוא מגבולי הארץ על כן נקרא גדול:

וכן הים אפילו לר' יהודא פ"ק דגיטין הוא מגבולי ארץ ישראל אלא דמוסיף שם ר' יהודא נסין שבים ערש"י ותוס' שם. מ"מ גם לדידי' הגבול הוא באותו הים אלא דלדידי' הוא מצד השני לאחר הנסין. וכמו דלענין הברכה שעשה הים הגדול לא חלקו בין מקומות הים שכנגד א"י למקומות שנמשך לצדדין ואף אם רואה אותו במקום אחר שלא כנגד א"י מברך כך כיון שבאותו הים יש בו מקום שהוא מגבולי הארץ ה"נ לר' יהודא כיון שלאחר הנסין הוא מגבולי הארץ:

עכ"פ בין כך וכך. אין זה אלא ללשון תורה ולשון הברכה שעשה הים הגדול אבל לא בלשון בני אדם ראוי להקרא ים הגדול ובביאור יותר דאחר שנוסח הגט נתייסד בלשון ארמי שהי' ההמון מדברים אז בלשון ההוא ובאותו לשון בטוחים אנו שלא נקרא ים התכון הלז בשם ים הגדול וא"צ לכתוב כ"א דעל ימא מותבא וכל כי האי ודאי שלא לכתוב "רבא" עדיף טפי ותל"מ:

תוכן העניינים

תורת אהל משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה