תורה תמימה על תהילים· רבי שמואל נבון
פרק לד · פסוק ד
גַּדְּלוּ לַיְהֹוָה אִתִּי: לפניו מנין אמרת קל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן רבי אומר [אינו צריך] ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן אבל ברכת הזמון מגדלו לה' אתי נפקא וכו':
(ברכות מח ע"ב)
גַּדְּלוּ לַיְהֹוָה אִתִּי: שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן וכו' מה"מ אמר רב אסי דאמר קרא גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו רבי אבהו אמר מהכא כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו וכו':
(ברכות מה ע"א)