תורה תמימה על שיר השירים· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ח · פסוק יד
ברח דודי. נתבאר בדרשות הקודמות.
ברח דודי. בשעה שאוה"ע אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין בעריות שמזכירים צב, באותה שעה חושב הקב"ה להחריב עולמו, והתורה נכנסת ומלמדת סנגוריא ואומרת, רבש"ע, עד שאתה מביט באלו שמחרפים ומכעיסים לפניך, הביטה בישראל עמך שמברכים ומשבחים לשמך הגדול בתורה ובזמירות ובשבחות, ורוח הקודש צווחת, ברח דודי, ברח מאוה"ע והדבק בהם בישראל צג.
(מ"ר)
ברח דודי וגו'. דבר אחר ברח דודי מן גלות שאנו בה ומתלכלכין בעונות, ודמה לך לצבי – טהרנו כצבי צד או לעופר האילים – שתקבל את תפלתנו כקרבן גדיים ואילים צה, על הרי בשמים – יעלה לך לריח טוב בזכות אבותינו שריחן עולה לפניך כבשמים צו.
(שם)
ודמה לך לצבי. מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה, כך בשעה שישראל עושין רצונו של מקום הוא מביט עליהם בשתי עיניו, כמש"נ (תהילים ל״ד:ט״ז) עיני ה' אל צדיקים, ובשעה שאין עושין רצונו של מקום הוא מביט אליהם בעינו אחת, כמש"נ (שם ל"ג) הנה עין ה' אל יראיו צז.
(שם)
על הרי בשמים. זה גן עדן שכולו בשמים צח.
(שם)
על הרי בשמים. א"ר סימון, [אל תקרא בשמים אלא בַשָׁמֵיִם], אמר הקב"ה, המתינו לי עד שאשב בדין על הריהם שהם שריהם שנתונים אצלי בשמים צט.
(שם)
על הרי בשמים. גאולתן של ישראל נמשלה לבשמים, מה בשמים כשהן נלקטין כשהן רכין ולחין אין ריחן נודף, וכשנלקטין כשהן יבשין ריחן נודף, כך גאולתן של ישראל טובה היא בעונתה ק.
(שם)
סוף הספר