תורה תמימה על שיר השירים· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ז · פסוק ג
שררך אגן הסהר. שררך אלו סנהדרין, ולמה נקראו סנהדרין שררך, מה תנוק זה כל זמן שהוא במעי אמו אינו חי אלא מטבורו כד, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם, אגן הסהר – אדרא דזהרא [זה לשכת הגזית] כה.
(שם)
שררך אגן הסהר וגו'. שררך אלו סנהדרין, ולמה נקראו שררך, לפי שהיא יושבת בטבורו של עולם כו, אגן – שהיא מגינה על כל העולם כולו, הסהר – שהיא דומה לסהר כז, אל יחסר המזג [אל יחסרון סנהדרין מעשרים ושלשה] לפיכך היה אחד מהם צריך לצאת [לדבר הרשות] רואה אם נשתיירו שם כ"ג יוצא ואם לאו אינו יוצא, בטנך ערמת חטים, מה ערמת חטים הכל נהנין ממנה אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהן כח.
(סנהדרין ל"ז א')
אל יחסר המזג. שררך אלו סנהדרין כט, אל יחסר המזג – אל תחסר סנהדרין ממופלא שבה ל, דבר אחר אל יחסר המזג – אל תחסר סנהדרין מזה שהוא ממזג את ההלכה לא.
(מ"ר)
אל יחסר המזג. דבר אחר אל יחסר המזג – לא נחסר מזגא דעלמא, כמש"נ (תהלים כ"ג) ה' רועי לא אחסר לב.
(שם)
בטנך ערמת חטים. זו תורת כהנים, מה כרס זו הלב מכאן והכרעים מכאן והיא באמצע / כך תו"כ שני ספרים מכאן ושני ספרים מכאן והוא באמצע [והוא] ערמת חטים – ערמה של חטאים לג.
(שם)
ערמת חטים. נמשלו ישראל לחטה, מה חטה זו סדוקה כך ישראל סדוקה מילתן לד.
(שם)
ערמת חטים. נמשלו ישראל לחטה, מה חטה זו סופגת לה כך ישראל סופגין נכסיהון של אוה"ע כמש"נ ואכלת את כל העמים וגו' וכתיב (ישעיה ס"א) חיל גוים תאכלו לו.
(שם)
ערמת חטים. נמשלו ישראל לחטים, מה חטים הללו פסולת שלהם נמדדות עמהן לז כך ישראל כתיב בהו מחוטב עציך עד שואב מימך לח.
(שם)
ערמת חטים. נמשלו ישראל לחטים, מה חטים הללו כשהן יוצאין לזרע אין יוצאין אלא במנין לט, וכשהם נכנסין אל הגורן אין נכנסין אלא במנין, כך ישראל כשירדו למצרים ירדו במנין כמש"נ בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה וכשעלו עלו ג"כ במנין כמש"נ (פ' בא) כשש מאות אלף רגלי.
(שם)
ערמת חטים. התבן והמוץ והקש היו מדיינין זה עם זה, זה אומר בשבילי נזרעה השדה, וזה אומר בשבילי נזרעה, אמרה להם החטה, המתינו עד שנבא הגורן ואנו יודעין בשל מי נזרעה, כשנכנסין לגורן בא בעה"ב לזרותה, הלך לו המוץ לרוח, נטל התבן והשליכו לארץ, הקש ושרפו, נטל את החטין ועשה אותן כרי, כך אוה"ע אומרים בשבילנו נברא העולם וישראל אומרים בשבילנו נברא העולם, אמרו להם ישראל, המתינו עד שיבא היום של הקב"ה ואנו יודעין בשל מי נברא, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג׳:י״ט) כי הנה היום בא בוער כתנור וכתיב (ישעיהו מ״א:ט״ז) תזרם ורוח תשאם, אבל ישראל נאמר בהם ואתה תגל בה' בקדוש ישראל תתהלל, [הוי בטנך ערמת חטים].
(שם)
ערמת חטים. והלא של אסטרובלין מ יפה משל חטים, אלא אפשר לעולם בלא אסטרובלין ואי אפשר לעולם בלא חטים מא.
(שם)
סוגה בשושנים. אמר ליה ההוא צדוקי לרב כהנא, אמריתו נדה שרי ליחודי בהדי גברא, אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת, אמר ליה, התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהם פרצות מב.
(סנהדרין ל"ז א')
סוגה בשושנים. אלו דברי תורה שהן רכים כשושנים [ואע"פ כן סיגים המה], הרי שנשא אדם אשה ובא להזקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי הוא פורש מיד, מי גרם לו שיפרוש, איזה כותל או עמוד ברזל או נחש נשכו או עקרב עקצו, אלא דברי תורה שרכין כשושנה שנאמר בה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב מג.
(מ"ר)