תורה תמימה על שיר השירים· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ו · פסוק ד
יפה את וגו'. רבי יהודה ב"ר סימון פתר קרא בקרבנות, יפה את רעיתי כתרצה אלו הקרבנות שאתם מתרצים בהם כמש"נ ונרצה לו לכפר עליו, נאוה כירושלים אלו הקדשים שבירושלים, כמש"נ (יחזקאל ל״ו:ל״ז-ל״ח) כצאן קדשים כצאן ירושלים ג.
(מ"ר)
יפה את וגו'. דבר אחר יפה את רעיתי כתרצה אלו נשי דור המדבר שלא נהנו מנזמיהן למעשה העגל. נאוה כירושלים – שכל מי שהיה רוצה ומבקש טיפוסים של פעור היה הולך ומוצאה בירושלים, הדא הוא דכתיב (ישעיהו י׳:י׳) ופסיליהם מירושלים ומשומרון ד.
(שם)
יפה את וגו'. דבר אחר יפה את רעיתי כתרצה – כשאת רוצה, כד את בעי אי את בעי למילף מכלום ה, מי אמר להם להביא עגלות ובקר לטעון המשכן, אם לא מהן עצמן, כמש"נ ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב.
(שם)