תורה תמימה על שיר השירים· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ה · פסוק טז
חכו ממתקים. כתיב (עמוס ה׳:ד׳) כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו, ושוב כתיב (יחזקאל ל״ג:י״א) חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות הרשע, ועוד כתיב (שם י"ח) כי לא אחפוץ במות המת והשיבו וחיו, ועוד כתיב (שם) ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה – היש לך בכל אלה חיך מתוק מזה, הוי חכו ממתקים ע.
(מ"ר)
חכו ממתקים. בשעה ששמעו ישראל בסיני אנכי ה' אלהיך פרחה נשמתן הדא הוא דכתיב (פסוק ו') נפשי יצאה בדברו עא, חזר הדבור לפני הקב"ה ואמר לו, רבש"ע, שלחתני אצל מתים, באותה שעה חזר הקב"ה והמתיק להם את הדבור ומלאכים מגפפין ומנשקין אותם ואומרים מה לכם אל תיראו, בנים אתם לה' אלהיכם, והקב"ה אומר בני אתם, עמי אתם, חביבים אתם, וחזרה נשמתן, הוי – חכו ממתקים.
(שם)
חכו ממתקים וגו'. משל למלך שקידש מטרונה, וכיון שראה אותה התחיל לשבחה, ואף היא התחילה בקילוסו, הדא הוא דכתיב זאת קומתך דמתה לתמר, והיא משיבה חכו ממתקים וכולו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלים עב.
(שם)