תורה תמימה על שיר השירים· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ה · פסוק ו
פתחתי וגו'. פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר – נתחבא, נתמלא עלי עברה, נפשי יצאה בדברו – בדבורו של כורש דגזר דלא עבר פרת לא יעבור כט.
(שם)
פתחתי וגו'. פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר – נתמלא עלי עברה כאשה עוברת ל.
(שם)
נפשי יצאה בדברו. א"ר יהושע בן לוי, בכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה במתן תורה יצאת נשמתן של ישראל, שנאמר נפשי יצאה בדברו, וכי מאחר שמדבור ראשון יצאה נשמתן האיך קבלו דבור שני, הוריד הקב"ה טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר (תהילים ס״ח:י׳) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננת לא.
(שבת פ"ח ב')