תורה תמימה על שיר השירים· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ה · פסוק ב
אני ישנה ולבי ער. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמלות חסדים, אני ישנה מן הצדקות ולבי ער לעשותן, אני ישנה מן הקרבנות ולבי ער לק"ש ולתפלה, אני ישנה מביהמ"ק ולבי ער לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אני ישנה מן הקץ ולבי ער מן הגאולה, אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני, והיכן מצינו שהקב"ה נקרא לבן של ישראל דכתיב (תהילים ע״ג:כ״ו) צור לבבי וחלקי אלהים לעולם ו.
(שם)
קול דודי דופק. ע"י משה, בשעה שאמר כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ז.
(מ"ר)
פתחי לי. ר' יוסי אומר, אמר הקב"ה לישראל, בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו ח.
(שם)
אחותי. שנתאחו לי במצרים ט בשתי מצות, בדם הפסח ובדם המילה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ט״ז:ו׳) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי, זה דם הפסח, ואומר לך בדמיך חיי – זה דם המילה י.
(שם)
רעייתי. שריעו אותי בים ואמרו זה אלי ואנוהו, ה' ימלוך לעולם ועד יא.
(שם)
יונתי. יונתי – במרה, ששם נצטוו ונצטיינו בכל הפצות וצדקות ומעשים טובים כיונה זו שמצויינת, כמש"נ שם שם לו חק ומשפט יב.
(שם)
תמתי. תמותי – שנתממו עמי בסיני ואמרו לי כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע יג.
(שם)
תמתי. ר' ינאי אמר, תמתי – תאומתי, כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני יד, ור' לוי אמר, מה התאומים הללו אם חושש אחד מהם בראשו חבירו מרגיש, כך כביכול אמר הקב"ה עמו אנכי בצרה.
(שם)
שראשי נמלא וגו'. שראשי נמלא טל – על שם שנאמר (תהילים ס״ח:ט׳) ארץ רעשה אף שמים נטפו, קווצתי רסיסי לילה על שם שנאמר (שופטים ה׳:ד׳) גם עבים נטפו מים טו.
(שם)