אור ברסלב

תורה תמימה על שיר השירים· הרב ברוך הלוי אפשטיין

פרק ג · פסוק ז

פסוק ו

הנה מטתו וגו'. ר' אלעזר ב"ר יוסי פתר קרא בברכת כהנים. הנה מטתו – הנה מטותיו ושבטיו, כמש"נ (חבקוק ג') שבועות מטות כד, שלשלמה – שלמלך שהשלום שלו כה, ששים גבורים סביב לה – אלו ששים אותיות שבברכת כהנים כו, מגבורי ישראל – שהם מגברין את ישראל, כולם אחוזי חרב – א"ר עזריה, דברים מבורכין בגבורה, יברכך ה' יאר ה' ישא ה' כז, מלומדי מלחמה – שהם נלחמים בכל מיני פורעניות שבעולם כח, איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, שאפילו אדם רואה בחלומו חרב מחתכת בירכו ילך לביהכנ"ס ויקרא ק"ש ויתפלל וישמע ברכת כהנים ויענה אחריהם אמן ואין דבר רע מזיקו, לפיכך מזהיר את בני אהרן כה תברכו כט,.
(שם)

הנה מטתו וגו'. רבי שמלאי פתר קרא במשמרות. הנה מטתו – הנה מטותיו שבטיו ל, שלשלמה – שלמלך שהשלום שלו לא. ששים גבורים – אלו כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה ושתים עשרה מחלקות לב, מגבורי ישראל – שמשמרין את ישראל לג, כולם אחוזי חרב – אלו תלמידי חכמים שמלמדים לכהנים הלכות שחיטה לד, מלומדי מלחמה – שהיו מלמדים לכהנים האיך יעשו עבודה לה, איש חרבו וגו' – שהיו מזהירים אותם בעת ששוחטים שלא יפגלו ולא יותירו בקרבנות לו.
(שם)

הנה מטתו וגו'. רבי יוחנן פתר קרא בסנהדריאות, הנה מטתו – מטותיו ושבטיו לז, שלשלמה שלמלך שהשלום שלו לח, ששים גבורים – אלו ששים איש מעם הארץ, כמש"נ (מ"ב כ"ח) וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר לט, מגבורי ישראל – אלו י"א אנשים מ כמש"נ (שם) ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן משנה ואת שלשת שומרי הסף ומן העיר לקח סריס אחד, זה מופלא שבסנהדרין ולמה קורא אותו סריס – שמסרס את ההלכה מא וחמשה אנשים מרואי פני המלך הרי י"א, וכשהוא אומר (ירמיה נ"ב) שבעה – להוסיף עליו שני סופרי דיינים, מגבורי ישראל – שמזכין את ישראל בגבורה מב, כולם אחוזי חרב – שהיו כולם שונין הלכה כחרב, שאם בא מעשה על ידיהם לא תהא הלכה קוהה להם מג, דבר אחר, שבשעת הדין הכל נושאין ונותנין האיך להוציא את הדין ואת המעשה מד ומתפחדין מדינה של גיהנם מה.
(שם)

הנה מטתו וגו'. רבנן פתרי קרא ביוצאי מצרים, הנה מטתו – מטותיו ושבטיו מו, שלשלמה – שלמלך שהשלום שלו מז, ששים גבורים מגבורי ישראל אלו ששים רבוא, שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה, מגבורי ישראל, אלו ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה מח, איש חרבו על ירכו, שבשעה שאמר להם משה וכל ערל לא יאכל בו, מיד כל אחד ואחד נטל חרבו על ירכו ומל עצמו מט.
(שם)

מטתו שלשלמה. בתחלה מלך שלמה על כל ישראל ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, שנאמר (קהלת א') אני קהלת הייתי מלך בירושלים ולבסוף לא מלך אלא על מטתו שנאמר הנה מטתו שלשלמה נ.
(סנהדרין ב' ב')

תוכן העניינים

תורה תמימה על שיר השירים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה