תורה תמימה על רות· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ג · פסוק טו
ואחזי בה. מלמד שחגרה מתניה כזכר כב.
(שם)
וימד שש שעורים וגו׳. דרש בר קפרא, וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורין כג, [ואם תאמר הני שש שעורין – ששה סאין הם כד, והא כתיב וישת עליה] וכי דרכה של אשה לישא שש סאין [אלא רמז רמז לה] שעתידים לעמוד ממנה ששה צדיקים ולכל אחד ואחד בהם ששה מדות כה, ואלו הן, דוד, חזקיהו, יאשיהו, חנניה, מישאל ועזריה, דניאל ומלך המשיח כו, בדוד הוא אומר (שמואל א ט״ז:י״ח) יודע נגן בכנור וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה׳ עמו, בחזקיה כתיב (ישעיהו ט׳:ו׳) למרבה המשרה ולשלום אין קץ, פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, ביאשיהו כתיב (ירמיהו י״ז:ח׳) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו, בחנניה מישאל ועזריה כתיב (דניאל א׳:ד׳) ילדים אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה וגו׳ כז בדניאל כתיב (שם ה׳) כל קבל די רוח יתירא ביה כח, במלך המשיח כתיב (ישעיהו י״א:ב׳) ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת יראת ה׳ כט.
(שם)
ויבא העיר. והלא היה צריך לומר ותבא העיר, אלא מלמד שהיה מהלך עמה עד שהגיעה לפתח העיר כדי שלא יפגעו בה אחד מן הבחורים כט.
(שם)