תורה תמימה על קהלת· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק יב · פסוק ב
עד אשר וגו'. עד אשר לא תחשך השמש והאור – זו פדחת והחוטם י והירח – זו נשמה יא, והככבים – אלו הלסתות יב, ושבו העבים אחר הגשם – זו מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי יג.
(שבת קנ"א ב')
עד אשר וגו'. רבי יהושע פתר קראי במקדש, וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא תחשך השמש – זו מלכות בית דוד, שנאמר (תהלים פ"ט) וכסאו כשמש נגדי, והאור – זו התורה שנאמר ותורה אור, והירח – אלו סנהדרין, שנאמר (שם פ"ט) כירח יכון עולם יד, והכוכבים – אלו תלמידי חכמים טו, ושבו העבים אחר הגשם, אתה מוצא כל הנבואות קשות שנתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חרבן הבית טז.
(מ"ר)
ושבו העבים וגו׳. ושבו העבים אחר הגשם – ר׳ לוי משל בזה תרתי משלי, בא לבבות זלגו עיניו דמעות יז, בא להטיל מים – הגללים יוצאין ומקדמין אותו יח.
(מ"ר)