תורה תמימה על קהלת· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ז · פסוק ח
טוב אחרית דבר וגו׳. רבי מאיר היה דורש, טוב אחרית דבר מראשיתו, יש לך אדם שהוא קינה סחורה בנערותו והוא מפסיד ובזקנותו הוא משתכר בה, ויש לך אדם שהוא מוליד בנים בנערותו והן מתים ומוליד בזקנותו והן מתקיימין, ויש לך אדם שעושה מעשים רעים בנערותו ובזקנותו עושה מעשים טובים, ויש לך אדם שלמד תורה בנערותו ומשכחה ובזקנותו הוא חוזר עליה לח, אבל רבי עקיבא היה דורש, טוב אחרית דבר מראשיתו – טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו לט.
(מ"ר)
טוב ארך רוח וגו׳. חד פרסי אתא לקמיה דרב, אמר ליה, למדני תורה, אמר ליה, אמור אל"ף, אמור בי"ת, אמר ליה, מאן יימר דהוא אל"ף, דהוא בי"ת, גער ביה והוציאו בנזיפה, אזל לגבי שמואל ואמר ליה הכי, משכיה שמואל באזניה, התחיל צועק אזני אזני, אמר ליה שמואל, מאן יימר דהוא אוזן, אמר ליה, כולי עלמא ידעי שהוא אוזן, אמר ליה, אף הכא כולי עלמא ידעי דהוא אל"ף דהוא בי"ת, מיד נשתתק הפרסי וקביל עליה ללמוד, הוי, טוב ארך רוח מגבה רוח, טוב ארך רוח של שמואל מהקפדתו של רב, שאלולי כן היה חוזר הפרסי לסורו מ.
(שם)
טוב ארך רוח וגו׳. עקילוס הגר שאל לר׳ אליעזר, הרי כל החיבה שחבב הקב"ה את הגר הוא בלחם ושמלה בלבד, שנאמר (פ׳ עקב) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה והלא כמה תורין ויונין אית לי ואפילו עבדי לא משגיחין בהו, אמר ליה, וכי קלה היא בעיניך דבר שבקש בו יעקב אבינו, שנאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש מא, אתא לגבי רבי יהושע ושאל ליה כך, התחיל מפייסו בדברים, אמר ליה, לחם זו התורה, כמש"נ (משלי ט׳) לכו לחמי בלחמי מב ובגד – זה הכבוד, שנאמר (שם ח׳) בי מלבים ימלוכו מב, וקבל דבריו. הוי, טוב ארך רוח מגבה רוח, טוב ארך רוח של ר׳ יהושע מהקפדתו של רבי אליעזר, שאלולי כן היה חוזר עקילוס לסורו מג.
(מ"ר)