תורה תמימה על קהלת· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ז · פסוק א
טוב שם משמן טוב. במה טובתו – שמן טוב ירד, שם טוב עולה א, שמן טוב לשעתו ושם טוב לעולם ב, שמן טוב כלה ושם טוב אינו כלה ג, שמן טוב נקנה בדמים ושם טוב בחנם ד, שמן טוב נוהג בחיים ושם טוב נוהג בחיים ובמתים, שמן טוב בעשירים ושם טוב בעשירים ובעניים, שמן טוב מהלך מחדר לחדר ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו ה, שמן טוב כשנופל על המת הוא מבאיש ושם טוב נופל על המתים לאינו מבאיש, שמן טוב כשנופל על המים הוא נדוח ו ושם טוב נופל על המים ואינו נדוח, שנאמר ויאמר ה' לדג ויקיא את יונה (ג׳), שמן טוב כשנופל על האור הוא נשרף ושם טוב נופל על האור ואינו נשרף, דכתיב (דניאל ג׳:ו׳) באדין נפקין וגו׳ ז.
(מ"ר)
טוב שם משמן טוב. במה טובתו, א"ר יהודה ב"ר סימון, מצינו בעלי שמן טוב נכנסו למקום חיים ויצאו שרופים, ואיזו הם – נדב ואביהוא ח, ומצינו בעלי שם טוב נכנסו לכבשן האש ויצאו חיים, ואיזו הם – חנניה מישאל ועזריה.
(שם)
טוב שם משמן טוב. ר׳ פנחס אומר, אדם חביב בשמו ואינו יודע באיזו מהם, בא שלמה ופירש טוב שם משמן טוב ט.
(שם)
טוב שם משמן טוב וגו'. רבי יוחנן כד הוי מסיים ספרא דאיוב אמר הכי י סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים, אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב ועליו אמר שלמה טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולת יא.
(ברכות י"ז א')
ויום המות מיום הולדו. מאי טעמא, לפי שכשנולד אדם מונין לו למיתה, וכשמת – מונין לו לחיים יב, נולד אדם הכל שמחין, מת הכל בוכין ואינו כן, אלא נולד אדם אין לשמוח בו שאין יודעין אם צדיק או רשע יהיה, מת – צריכים לשמוח שנפטר בשם טוב ויצא מן העולם בשלום, הדא הוא דכתיב טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו.
(מ"ר)