תורה תמימה על קהלת· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ג · פסוק ז
עת לקרוע וגו'. עת לקרוע – בשעת מלחמה, ועת לתפור – בשעת שלום כה.
(שם)
עת לקרוע וגו'. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לקרוע – דכתיב (שמואל א ט״ו:כ״ח) קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך, ועת לתפור – דכתיב (יחזקאל ל״ז:י״ז) והיו לאחדים בידך כו.
(שם)
עת לחשות וגו'. [עת לחשות – בשעת האבילות, ועת לדבר – לאחר האבלות] כז.
(מ"ר)
עת לחשות וגו'. עת לחשות ועת לדבר, פעמים שמדבר ומקבל שכר על הדבור ופעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה, וכן באהרן הוא אומר וידם אהרן – וקבל שכר כח, וכן בדוד הוא אומר (תהילים ל״ז:ז׳) דום לה' והתחולל לו, אע"פ שמפיל לך חללים – שתוק כט.
(זבחים קט"ו ב')
עת לחשות וגו׳. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לחשות – דכתיב (ישעיהו מ״ב:י״ד) החשיתי מעולם וגו׳ ל, ועת לדבר – דכתיב דברו על לב ירושלים וגו׳ לא.
(מ"ר)