תורה תמימה על קהלת· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ב · פסוק יד
החכם עיניו בראשו. וכי הכסיל עיניו ברגליו הם, אלא עד שהחכם בראשו של דבר הוא יודע מה בסופו נג.
(ירושלמי סוטה פ"ח ה"י)
החכם עיניו בראשו וגו׳. דבר אחר החכם עיניו בראשו זה אברהם אבינו, והכסיל בחשך הולך זה נמרוד נד, ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני – זה נקרא מלך וזה נקרא מלך נה, ולמה חכמתי אני יותר ולמה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקב"ה, אלא כשישראל נכנסין לצרה הם אומרים זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, שמא אוה"ע אומרים זכור למעשה נמרוד, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל נו.
(שם)
החכם עיניו בראשו וגו'. דבר אחר החכם עיניו בראשו זה משה, והכסיל בחושך הולך זה בלעם נז, ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני, זה נקרא נביא וזה נקרא נביא נח, א"כ למה חכמתי אני יותר, למה נתתי נפשי על התורה, אלא כשישראל נכנסין לצרה הם אומרים ויזכור ימי עולם משה עמו (ישעיה ס"ג), שמא אוה"ע אומרים ויזכור ימי עולם בלעם עמו, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל נט.
(שם)
החכם עיניו בראשו וגו'. דבר אחר החכם עיניו בראשו זה דוד מלך ישראל והכסיל בחושך הולך זה נבוכדנצר, ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל יקרני, זה בנה ביהמ"ק ס ומלך ארבעים שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה סא, א"כ למה חכמתי אני יותר ולמה נתתי נפשי על בנין ביהמ"ק, אלא למחר שלמה עומד ובונה ביהמ"ק ואומר (דה"ב ו') זכרה לחסדי דוד עבדך, שמא אויל מרודך עומד ואומר זכרה לחסדי נבוכדנצר עבדך, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל סב.
(מ"ר)
החכם עיניו בראשו וגו׳. דבר אחר החכם עיניו בראשו, זה הלוקח חטים לשלש שנים, והכסיל בחשך הולך זה שלקח חטים לשנה אחת סג, ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל יקרני, זה אוכל וזה אוכל, א"כ למה חכמתי אני יותר ולמה משכנתי בגדי להכין לי מזוני, אלא למחר שנת בצורת באה, זה אוכל ביוקר וזה אוכל בזול, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל סד.
(שם)
החכם עיניו בראשו וגו'. דבר אחר החכם עיניו בראשו, זה תלמיד חכם שרגיל במשנתו סה, והכסיל בחושך הולך – זה שאינו רגיל במשנתו, ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל יקרני, זה נקרא רבי וזה נקרא רבי, זה חכם וזה חכם, א"כ למה חכמתי אני יותר ולמה נתתי נפשי על תורתי, אלא למחר שניהם נכנסין לבית הועד או למקום אחר ושואלין לזה ולזה, זה נשאל ומשיב וזה נשאל ואינו משיב, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל.
(שם)
והכסיל בחשך הולך. תניא, לעולם הלכה כבית הלל, והרוצה לעשות מחומרי בית שמאי וחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר והכסיל בחושך הולך סו.
(עירובין ו׳ ב')