תורה תמימה על אסתר· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ב · פסוק ז
את הדסה. תניא, ר' מאיר אומר, אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים, וכן הוא אומר (זכריה א') והוא עומד בין ההדסים טו, בן עזאי אומר, לפיכך נקרא שמה הדסה, לפי שהיתה לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדסה, ר' יהושע בן קרחה אומר אסתר ירקרוקת היתה [כהדסה] טו.
(מגילה י"ג א')
את הדסה. תניא, אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה, מה הדסה ריחה מתוק וטעמה מר, כך היתה אסתר מתוקה למרדכי ומרה להמן טז.
(מ"ר)
היא אסתר. תניא, ר' יהודה אומר, הדסה שמה, ולמה נקרא שמה אסתר על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר אין אסתר מגדת את עמה, ור' נחמיה אומר, לפי שהיו אוה"ע קורין אותה בשם אסתהר יז.
(מגילה י"ג א')
אין לה אב ואם. אמר הקב"ה לישראל, אתם בכיתם ואמרתם (איכה ה') יתומים היינו ואין אב, חייכם, אף הגואל שאני עתיד להעמיד לכם במדי לא יהיה לו אב ואם, הדא הוא דכתיב כי אין לה אב ואם יח.
(מ"ר)
ובמות אביה ואמה. וכי מאחר שנאמר כי אין לה אב ואם, מה ת"ל עוד ובמות אביה ואמה, א"ר אחא, ללמד דכשעברתה אמה מת אביה וכשנולדה מתה אמה יט.
(מגילה י"ג א')
לו לבת, תני משום ר' מאיר, אל תקרא לבת אלא לבית כ.
(מגילה י"ג א')