תורה תמימה על אסתר· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק א · פסוק יב
ותמאן וגו'. מכדי פריצותא הואי, דאמר מר, שניהם לדבר עבירה נתכונו ק, מאי טעמא לא אתאי, א"ר יוסי ב"ר חנינא, מלמד שפרחה בה צרעת קא, במתניתא תני, בא גבריאל ועשה לה זנב קב.
(מגילה י"ב ב')
ויקצף המלך וגו'. אמאי דלקה ביה כולי האי, אמר רבא, שלחה ליה, בר אהוריירא דאבי אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי, וההוא גברא אשתטי בחמריה, מיד וחמתו בערה בו קג.
(מגילה י"ב ב')