תורה תמימה על אסתר· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק א · פסוק ו
חור. מהו חור, רב אמר חרי חרי נח, ושמואל אמר מילת לבנה הציע להם נט.
(מגילה י"ב א')
חור. ר' יצחק אמר, חור – בגדים שבני חורין לובשין ס.
(מ"ר)
כרפס. מהו כרפס, א"ר יוסי בר חנינא, כרים של פסים סא.
(מגילה י"ב א')
על גלילי כסף. ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא, חד אמר נגללין היו כוילון זה של ארון סב, וחד אמר, נקפלין היו כקלע זו של ספינה סג.
(מ"ר)
ועמודי שש. א"ר לוי, המחצב הזה לא נגלה לכל בריה אלא למלכות הרשעה הזאת, ואע"פ דכתיב בשלמה (ד"ה א' כ"ט) ואבני שיש לרוב, אלא שלמה היה נותן מרגליות מכאן ומכאן ואבני שיש באמצע סד.
(שם)
מטות זהב וכסף. רבי יהודה אומר, הראוי לשל כסף – של כסף, והראוי לשל זהב – של זהב, אמר ליה ר' נחמיה, א"כ אתה מטיל קנאה בסעודה, אלא הם של כסף וציפויין זהב, ורבי תחליפא בר בר חנה אומר, של זהב היו והיו מחושקים בכסף, ושמואל אמר, הכרעין החיצונים של זהב והפנימי של כסף סה.
(שם)
על רצפת וגו'. אמר רב נחמן, בוא וראה שלותו של אותו רשע מה הוא, שהיה ביתו רצוף באבנים טובות ומרגליות בהט ושש ודר וסחרת.
(שם)
בהט. א"ר אסי, אבנים שמתחוטטות על בעליהן, וכן הוא אומר (זכריה ט׳:ט״ז) אבני נזר מתנוססות על אדמתו סו.
(מגילה י"ב א')
ושש. זו מרגלית שאהובה על בעליה סז.
(מ"ר)
ודר. רב אמר דרי דרי סח, ושמואל אמר, אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה, הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים. דבי ר' ישמעאל תנא, שקרא דרור לכל בעלי סחורה סט.
(מגילה י"ב א')
ודר. ר' יוחנן אמר, זו מרגלית שמוציאה את בעלה לחירות, כמש"נ וקראתם דרור ע.
(מ"ר)
וסחרת. שיוצאת בכל פרקמטיא, כמש"נ עובר לסוחר עא.
(שם)