תורה תמימה על איכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ד · פסוק ט
טובים היו וגו׳. טובים היו חללי חרב מחללי רעב – מלמד שהרעב קשה מחרב, ואי בעית אימא, סברא היא, האי מצטער והאי לא מצטערלד) [ב"ב ח׳ ב׳].
מתנובות שדי. [בחורבן ראשון איירי] שהיו מתים מריח ירקות רעים, לקיים מה שנאמר שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדילה), אבל בחורבן האחרון לא היו אלה הירקות, והיו מביאין גדיים וצולין אותן במערבה של עיר והיה אותו הריח מפעפע בהם והיו מתיםלו) [מ"ר].