אור ברסלב
תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות פרק שני - היה קורא › דף יג:

תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד

פרק שני - היה קורא · דף יג:

פרק שני - היה קורא

אשר אנכי מצוך דאי כדקאמרת הו"ל למימר אשר צויתיך מצוך משמע לפנים [מכאן ואילך ומ"מ האלה איצטריך דאי לאו הכי הו"א אפי פרשה שניה בכלל

צריכה שתהא שימה כנגד הלב. פירש"י ז"ל על גובה היד כנגד הלב, על קיבורת הזרוע שקורין ברדו"ן. יש שהיו רוצין לומר שמניחין תפילין בקנה שלמעלה מן היד לפני האציל שקורין כושר"א וזה קרוי זרוע. ואינו נראה לרבינו תם דהא הכא משמע שהנחת תפילין של יד כנגד הלב ואי אפשר להיותה כנגד הלב אלא אם כן יניחם על הקיבורת שהוא אחר האציל. ועוד אמר ר"ת דבכל מקום מזכיר זרוע גבי תפילין והזרוע הוא למעלה מן האציל שקורין קובר"א, כמו שמוכיח במס' אהלות בפ"ק שמונה שם רמ"ח איברים שבאדם וחשיב שלשים בפיסת היד ששה בכל אצבע שנים בקנה ושנים במרפק אחד בזרוע ואחד בכתף, משמע שמה שאחר היד הוא הקנה ומה שאחר המרפק הוא האציל שקורין קובר"א כמו שאפרש והוא הזרוע והוא שמניחין בו תפילין. והוא שכתוב באיוב כתפי משכמה תפול ואזרועי מקנה תשבר ותדע דמרפק הוא האציל שקורין קובר"א, דתנן בערכין פ' האומר משקלי משקל ידי עני ממלא חבית של מים ומכניס ידו עד מרפיקה וכו' ובמקום מרפיקה של משנה מזכיר בברייתא אציל ואציל היינו קובר"א. דאמר במס' סופרים לא ישמיט אדם ספר תורה מחיקו ויחליצנו מפני שנוהג בו מנהג בזיון ולא יתננו על גבי ארכבותיו ויתן אצילו עליו, וזהו קובר"א ולא בית השחי שאין רגילות להניחן על ספר, וכן לא יחגרו ביזע ואמר בפ' שני דזבחים כשהן חוגרין אין חוגרין לא למטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם אלא כנגד אצילי ידיהם. ואם הוא בית השחי אדרבה שם מקום זיעה ושם אין שום אדם חוגר. ועוד תדע דמרפק היינו אציל דכתיב בירמי' על כל אצילי ידים ומתרגמינן מרפוקי ידוהי. והא דכתיב בירמי' שם בלויי הסחבות תחת אצילי ידיך, היינו קושר"א ולא בית השחי, שלועזין איישל"ש. והכי נמי משמע בערכין מדפריך בגמ' וביד עד האציל ורמינהו קדוש ידים ורגלים עד הפרק. ומשני דאורייתא עד הפרק בנדרים הלך לשון בני אדם, ומדאורייתא עד הפרק והתנא דבי מנשה ידך זה קבורת, אלא דאורייתא קיבורת וכו' ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם, אלמא קיבורת למעלה מן האציל, ובנדרים הוי עד האציל והא דאמרינן בנדה בס"פ המפלת גבי תינוק במעי אמו ושני אציליו על שני ארכבותיו וראשו מונח בין ברכיו. ואם הוא בית השחי ניחא טפי שאז הוא נוח להניח ראשו בין ברכיו, ושמא מחמת שהתינוק רך יכול הוא להניח ראשו בין ברכיו, כשהאצילין על ארכבותיו. ובפירוש חומש פירש"י ז"ל בפ' ואתה תצוה שאצילין קובר"א. גבי לא יחגרו ביזע, ובפירוש ר"ח פירש שתי לשונות, בלשון אחד פי' קיבורת הזרוע שכנגד בית השחי והוא בצפ"ת אלדר"ע (בלשון ערבי הוא) ויש אומרים טה"ר אלכ"ף, ולשון ראשון הוא מה שפירשנו:

עד כאן כונת הלב דברי ר' מאיר. שפסוק ראשון הוא קבלת, מלכות שמים. וקיימא לן כרבא דהוא בתראה:

ובלבד שלא יחטוף בחי"ת. והוא הדין שלא יאריך באל"ף דהוה משמע אי חד כלומר אין חד:

עד על לבבך בעמידה. פירש ר"ח ובירושלמי ר' אידי רב הונא רב יוסף ורב יהודה בשם שמואל צריך לקבל עליו עול מלכות שמים מעומד. מיהו אם יושב אינו עומד, אלא אם מהלך עומד. ולדידן דס"ל כרבא שאין צריך כונה אלא פסוק ראשון כר' מאיר גם לא היה צריך לעמוד כי אם בפסוק ראשון, דעמידה אינו אלא מטעם דבהליכה אינו יכול לכוין והא דאמר בפ"ק דיומא מתני ליה רב הונא לחייא בר רב קפוטל ואחוי ליה בידיה קבוטל בבי"ת, ולימא ליה, רב ק"ש הוי קרי, פי' ולכך אחוי ליה בידיה. והתניא ר' אליעזר בן יעקב הקורץ בעיניו והמרמז באצבעותיו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב וגו' ומשני לא קשיא כאן בפרק ראשון וכאן בפרק שני, פי' בפרשה ראשונה אסור לרמז בשניה מותר. וכן לקמן בפרקין גבי עוסקים במלאכתן וקורין הא בפרק ראשון הא בפרק שני, לאו דוקא נקט פרק ראשון שאין צריך כי אם בפסוק ראשון שהוא מצות כונה אלא משום דאיכא מ"ד דכל פרק ראשון צריך כונה, נקט פרק ראשון:

פרקדן פניו למעלה. אפוריא קדל. ונו"ן מתחלפת בלמ"ד כמו אל פשטתם (בש"א כ"ז) כמו אן פשטתם נשכה לשכה בספר עזרא. וכן מוכח בבבא בתרא בפ' המוכר את הספינה גבי מתי מדבר דהוה חד גני אפרקיד וחלף טייעא כי רכיב גמלא ורומחיה ק בידיה תחת ברכיה וכו'

לייט עליה אביי [לפנינו הגרסא ריב"ל] אמאן דגני אפרקיד. פרש"י ז"ל שמא יישן ויתקשה ויראה קשויו ויתגנה על הבריות, ורבי מפרש משום שבא בקרוב לידי הרהור, ולהכי מייתי לה בנדה בפ' כל היד ולשם כתבתי:

השתא מישאל שאיל אהדורי מיבעיא. ובכי האי גונא לא שייך למימר זו ואין צריך לומר זו שהכל דבר אחד הוא. ועוד שמוצא ברייתא שניה כמו שמגיה:

תוכן העניינים

תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה