תוספות רבי עקיבא איגר על משנה פאה· רבי עקיבא איגר
פרק ג · משנה ו
[אות לד] בתי"ט ד"ה העושה סאתים. בפרק המקבל. (דף ק"ה ע"ב). ומ"ש אלא דלפירוש רש"י דהתם. עיין במהרש"א שם שדחק ליישב דברי רש"י שיהיה מתקיים בידינו דסאתים דחצר המשכן היינו לפי הזריעה עיי"ש:
[אות לה] בתי"ט ד"ה כל שהוא. וכן בסמ"ג דלאו דוקא. היינו שצריך לקצור קצת לעצמו. והטעם דמקודם לזה לא נתחייב השדה בפאה כמ"ש התי"ט ברפ"ק. ובפר"ח בס' מ"ח בחידושיו להרמב"ם (בפ"ב הי"א מהמ"ע) דקדק מלשון הרמב"ם אף במי שקצר כל שדהו אינו יכול ליתן כל הקציר משום פאה עי"ש:
[אות לו] בא"ד וריב"ב דקדים ליה. הפר"ח בס' מ"ח כ' דליתא דלא קדים ליה אלא בדור אחד היה ובשבת ר"פ הזורק איתא א"ל ריב"ב רע"ק וכו':
[אות לז] בתי"ט ד"ה ובבכורים. מן האדמה אשר נתת לנו. מחשב עוד הראיון דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך. הובא בהר"ש. והכי איתא בפסחים (דף ח' ע"ב) מימרא דר' אמי. ובמ"ל פ"ב מהל' חגיגה תמה על השמטת הרמב"ם דין זה: