תוספות רבי עקיבא איגר על משנה פאה· רבי עקיבא איגר
פרק ב · משנה א
[אות טז] בר"ב ד"ה הנחל. נהר. מלשון נחלי מים אבל אין לפרש מלשון נחל איתן דא"כ היינו בור. כ"כ הר"ש. אבל הרא"ש כתב דאפשר לפרש נחל איתן דהוי טפי מבור דאין עשוי לזרוע ומשום סיפא דאין מפסיקין לאילן תנייה והרשב"ם ב"ב (דף נ"ה) כתב ג"כ הנחל כנחל איתן קרקע מלא צרורות ואבנים שא"ר לזריעה. ועי' (פ"ט מ"ח) דסוטה ובתוי"ט שם ובפסחים (דף נ"ג ע"א) סי' לנחלים קנים נ"מ לנחל איתן משמע כהרמב"ם דנחל איתן היינו מקום מים שדרך לגדל שם קנים:
[אות יז] בהר"ב ד"ה וזרע אחר. מענית המחרישה. וכתב הרא"ש וז"ל ונ"ל שצריך שיהא אורך ההפסק מקצה שדהו אל קצהו שלא ישאר בו כדי שיעבור הבקר וכליו דהיינו ארבע אמות בלי הפסק דכיון שהמחרישה יכול לעבור משדה לשדה בלי הפסק חשיב כשדה אחת עכ"ל:
[אות יח] בר"ב ד"ה והקוצר לשחת. וקוצרים אותו להאכיל לבהמות. משמע דוקא לבהמה אבל קוצר קודם שהביא שליש לאדם דהיינו לקליות הוי התחלה דקצירה והיינו ממש כדסבר ר"י (פ"י מ"ח) דמנחות. אבל באמת תמוה לי דהא במנחות שם אמרי' להדיא דע"כ ר"מ לאו בשיטת ר"י אמרה דאימר דשמעת ליה לר"י לבהמה אבל לאדם מי שמעת ליה. ופירש"י שם ור"מ אפילו בקוצר לאדם מדלא קתני והקוצר לבהמה וצ"ע: