אור ברסלב

תוספות רבי עקיבא איגר על משנה כלים· רבי עקיבא איגר

פרק ג

פרק ב

משנה א

[אות יט] מטילין אותו לחומרו בזיתים. וכן מטילים לחומרא דשיעורו בכונס משקה לענין ההיא דלקמן (פ"ח מ"ב) כדאיתא במתני' שם ולענין ההיא דלקמן (סוף פ"ט):

[אות כ] הרע"ב ד"ה שיעור כ"ח. אבל חזר ויחדה. עי' בסוגיא דשבת (ס"פ המצניע) דדעת רש"י ותוס' שם דאפילו יחדו לא מקבל טומאה וההיא דלקמן (רפי"ז) היינו בכלי עץ [*ומ"ש הרע"ב הוא אליביה דרבא שם]:

משנה ב

[אות כא] תוי"ט סד"ה ר"מ אומר. הבלתי נהוגים בדורינו. במג"א (סי' רי"ח סק"ג) כתב דמדברי תוס' זבחים (דף ה') לא משמע כן:

[אות כב] תי"ט ד"ה הלפס. שיעורן בזיתים מדרבנן. קשה לי ממתני' דלקמן (פ"ח מ"ב) נקבו העשוי לאוכלין שיעורן כזית ועי' בהרע"ב שם דנקב המטהר מטומאה אינו מציל וא"כ כיון דמדאורייתא בניקב כשרש קטן טהור בכה"ג לא לציל. שוב ראיתי דלק"מ דדברי תוס' רק במיוחד לאוכלים ומשקים:

משנה ז

[אות כג] הנוגע בחומר טמא. ומודים בזה החכמים דמתני' ה' משום דמיחם [צריך] לטפלו כמ"ש הר"ש (במתני' ה') בשם התוספתא:

משנה ח

[אות כד] בהרע"ב ד"ה ומטהר בשל חרס. א"נ נקב שבפי משפך. הר"ש כ"כ בדרך וכי תימא. וכתב עלה אכתי לר"ע מ"ש משפך חרס מחבית חרס. היינו דס"ל להר"ש כיון דרע"ק מטמא בשל עץ ולא ס"ל לסברא דסופו להסיר הסתימה א"כ גם בחרס יטמא כמו בחבית ולענין זה הסברא דסופו להסיר הסתימה לא ניחא ליה להר"ש לחלק בין מינו לאינו מינו והר"ב ס"ל דגם בזה יש לחלק בין מינו לאינו מינו:

תוכן העניינים

תוספות רבי עקיבא איגר על משנה כלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה