תוספות רבי עקיבא איגר על משנה כלים· רבי עקיבא איגר
פרק ב · משנה ג
[אות יד] תוי"ט ד"ה הטהורים. כדדרשי' מקראי. בשבת (דפ"ד ע"ב) ובפי' רש"י עירובין (דק"ד ע"ב) כתבו דכ"ח אינו מטמא במדרס הזב דלא חזי למדרס משום דנשבר וצל"ע:
[אות טו] ברע"ב ד"ה כל שאין לו תוך. באחורי הכלי. ולפי זה חמורים משקים מזב וזבה דאילו זב וזבה לא מטמאים לכ"ח מגבו ומשקים מטמאים. והראב"ד בהשגתו (פ"ז מהל' אבות הטומאה) השיג בזה על הרמב"ם. ולכאורה היה נראה דכוונת הרע"ב דאם נגעו באחורי הכלי באחוריים שיש להם חקק בבית מושבם דמקבלים טומאה בכה"ג כמ"ש הרע"ב בריש פ' זה ואשמעי' מתני' הכא דדוקא היכא דיש לכ"ח תוך אז מקבל טומאה מאחוריו במקום חקק. אבל אם אין לו תוך לא נטמא באחוריו וזה ממש כעין מ"ש הר"ש בפי' במתני' (ריש פרק כ"ז) דמסכתין. ואולם לפ"ז לא היה להסביר משנתינו בטומאת משקין והו"ל לפרש הכי בכל טומאות שבעולם. ועיין בר"ש (פ"ג מ"ה):
[אות טז] תוי"ט ד"ה כל שאין. אין לו אחוריים כו'. היינו דחכמים גזרו על משקים שיטמאו כלי שטף ואפי' נטמא מאחוריים לא נטמא תוכו. וזהו דוקא ביש לו תוך. אבל באין לו תוך אין בין תוכו (ר"ל אותו צד שמשתמשים בו) לגבו. אלא בנטמא גבו נטמא גם תוכו. ובפירוש הר"ש כאן נטמא גבו לא נטמא תוכו ט"ס וצ"ל כנ"ל: