תוספות רבי עקיבא איגר על משנה יבמות· רבי עקיבא איגר
פרק טו · משנה ז
[אות קכב] בתוי"ט ד"ה ואח"כ. לב האדם לאדם. וכמו כן כי היכי דהבת בעלה א"י להעיד עליה ה"נ אין האשה יכולה להעיד על בת בעלה:
[אות קכג] בא"ד דאמרינן לא בעלה מת. משמע דאם ידעינן באמת דמת בעלה נאמנת אחר כך על חמותה דנפקעה השנאה. ובמ"ל נסתפק בזה דבש"ס ל"א הכי רק לס"ד אבל למסקנא י"ל דבכ"ע א"נ עיי"ש:
[אות קכד] בא"ד לבתר שעתא. לדידן ל"צ לזה דהא קי"ל דטעמא דכלה אינה מעידה משום דכיון דחמותה שונאת אותה היא ג"כ שונאת לחמותה דכמי' הפנים. וסוגיא דנקט הכי ובעי למפשט מיניה לחמותה הבאה לאחר מיכן היינו דלר"י דס"ל דטעמא דכלה א"מ בחמותה משום דשונאת' דמגלית לבנה כל דעבדה ואעפ"כ מסתמא לא פליג אמתני' דהכא דאף שבעלה במדה"י מ"מ חוששת על שלאח"כ וה"נ בחמותה הבאה לאחר מיכן ומדר"י נשמע לרבנן אח"כ מצאתי תה"ל במ"ל שכ"כ: