תוספות רבי עקיבא איגר על משנה יבמות· רבי עקיבא איגר
פרק ב · משנה ד
[אות טז] בתוי"ט ד"ה אלמנה. גזירה ביאה ראשונה אטו. ואף באלמנה מן הנשואים דהוי עשה ול"ת ומדינא לא תתייבם דאין עשה דוחה לל"ת ועשה מ"מ צריכה חליצה. גמרא. ונפקא לן מקרא דועלתה יבמתו. דיבמתו מיותר ובא ללמדנו דיש לך יבמה שאינה עולה ליבום ולא שייך גבה רישא דקרא אם לא יחפוץ. מ"מ ועלתה יבמתו לחליצה. תוס' (דף כ' ע"ב) והובא בתוי"ט לקמן (פ"ד מ"י):
[אות יז] בא"ד לפי המסקנא א"צ. היינו דהטעם דאפילו ליבום עולה מדאורייתא דעשה דוחה לל"ת אמנם באמת אף לס"ד אין זה הטעם דלא ילפינן מאחות אשה דמ"מ יקשה כיון דא"ע ליבום אמאי צריכה חליצה וגם אמאי א"ע ליבום ליתי עשה ולדחי ל"ת אלא הטעם דילפינן מקרא דועלתה יבמתו דיבמתו מיותר ואת לאתויי חייבי לאוי לומר דא"ע ליבום ועולה לחליצה (וזהו הטעם במסקנא בחייבי עשה וכן באלמנה מן הנשואים לכ"ג) ודברי רש"י והרע"ב תמוהים. וברש"י (דף פ"ד א') ד"ה והא כולה פרקין וכו' נקט לטעם בח"ל דכתיב ועלתה יבמתו וכו' ותמוה לי דנקט כפי ס"ד דהש"ס והא למסקנא הטעם בח"ל דגזרי' ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה וצריך עיון: