אור ברסלב

תוספות רבי עקיבא איגר על משנה זבחים· רבי עקיבא איגר

פרק ד

פרק ג

משנה ב

[אות ל] בהרע"ב ד"ה ואין בו כרת. שאין מפגלין כו'. בסוגיא דייק ואמאי לא תני יותר רבותא דראשונה במחשבת חוץ לזמנו ואחרים כתקנן ג"כ לא פיגל ומסקינן דכולן כתקנן היינו כתקנת פיגול ואחת שלא כתקנה היינו שלא כתקנו' פיגול אלא במחשבת חוץ למקומו או שלא לשמו. וה"ה בשתיקה כיון דאין מפגלין בחצי המתיר. וצ"ע על הרע"ב דלא פי' כמסקנא:

משנה ג

[אות לא] תוי"ט ד"ה והלבונה. הקטרה דקמיצה לא מיחייבה שתקדום. זה תירוץ שני של תוס'. ועוד תירצו שם מקודם דהלבונה נהי דיש לה מתירין דהיינו קמיצת הקמיצה מ"מ כיון דהוא ג"כ מתיר עצמו אינו מחויבים עליו משום פיגול ושאני אמורים דלא מקרי מתיר את הבשר דהא בנטמאו או נאבדו האמורים ג"כ הבשר מותר. והנה הא דהקטרה דקמיצה לא מחייב שתקדום להקטרת לבונה. מפורש במנחות (די"ג ע"ב). ומה די"מ קמיצת קומץ מחייב שתקדום. כ"כ תוס' מסברא בלשון מ"מ קודם קמיצה בודאי נראה שלא להקטירה. ולענ"ד ראיה ברורה לזה מסוגיא דמנחות (די"ז ע"א) הנ"מ היכא דשיריים דקומץ מתיר דידהו. אבל הכא דקומץ לאו מתיר דלבונה וכו'. וקשה הא מפורש במתני' (דרפ"ב דהקומץ) ע"מ להקטיר לבונתה דחייב. אע"כ דזהו החילוק דלענין קמיצה דהקומץ הוא מתיר דידהו ודהלבונה דצריך שיקמוץ תחלה אבל לענין הקטרה דהקומץ לא הוי מתיר דהקטרת לבונה ודו"ק:

[אות לב] תוס' חדשים ד"ה ול"נ דקמל"ן. במחכ"ת זו נגד סוגיא ערוכה דמ"ד דר"י הוא דמשני לה אברייתא הכי דאתיא כרבנן דבמנחת נסכים ליכא פיגול. ומ"מ בלוג שמן איכא פיגול לר' דסבר מתנותיו שרו ליה ה"נ דמפגלי ליה ודחינן לה ומסקינן דברייתא ר"מ היא ע"ש מבואר דלמסקנא א"א לאוקמי' כרבנן דלדידהו גם בלוג ליכא פיגול:

משנה ד

[אות לד] תוי"ט ד"ה פרים. אין בהם משום פיגול. היינו דאם חישב לאכול או להקטיר הבשר למחר לא נתפגל דאין לבשרה לא אכילת מזבח ולא אכילת אדם אבל אם חישב להקטיר אמורים נתפגל גם הבשר כך איתא בסוגיא (דל"ה). ואולם מדברי הרמב"ם (פי"ח) דחשיב בכלל דברים שאין חייבים משום פיגול מ' שאין לו מתירים. אוכל בשר חטאת הנשרפת מבואר דאף בנתפגלו הפרים אינו חייב על אכילת הבשר וצ"ע:

[אות לג] במשנה אין חייבין עליו. אבל מ"מ פסול בק"ו מה שלא לשמה דלא מיפסל בשלמים פוסל בחטאת הפנימיות. פיגול דפוסל בשלמים לכ"ש דפוסל בחטאת הפנימיות גמרא פ"ק (ד' י"ד ע"א):

משנה ו

[אות לה] במשנה לשם ששה דברים. דעת תוס' במכילתין שבכל ד' עבודות צריך כוונת וי"ו דברים וכן בשעת הקטרה צריך כוונה חוץ מכוונת הזובח דל"ש בהקטרה. ובדיעבד אם כיון בד' עבודות שלא לשם השם ושלא לשם אישים כו' כשר. דכל הנהו כוונות אינן אלא למצוה ע"ש. אבל הרמב"ם העתיק רק דבשעת זביחה צריך אלו הו' כוונות ע"ש:

[אות לו] בהרע"ב ד"ה לשם ריח. לאפוקי אם צלאן. עי' לקמן (פי"ד מ"י) בהרע"ב ובתוי"ט שם:

תוכן העניינים

תוספות רבי עקיבא איגר על משנה זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה