תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא· רבי עקיבא איגר
פרק ג · משנה ח
[אות לו] תוי"ט ד"ה ח"נ. מה שיוכל לגבות מגופו. נ"י. לענ"ד דברי הנ"י אלו רק לשיטתו שכתב אח"כ גבי תם במועד דמה שהזיק התם למועד חשבינן רק חציו וזהו רק מנכין ממה שהזיק המועד אותו. וכדדייק הרא"ש מדברי תוס'. מש"ה היה נראה דמה שא"י לגבות מגופו לא נחשב לו לנכות מהיזקי שהזיק אידך לו. וכן פסקי' בש"ע (סי' ת"ג). אבל למה דהביא התוי"ט מיד בסמוך דברי הרא"ש דדייק מלשון רש"י דכל הנזק שהזיק התם למועד חשבינן לנכות ממה שהזיק המועד להתם. והטעם משום שהתחילו יחד אין כאן חבלה אלא במותר. ממילא ה"נ דאף מה שא"י לגבות מגופו מנכין לו דאין כאן חבלה אלא במותר דתחלה מוקמי נזק נגד נזק והמותר הוא דנקרא חבלה (וגם בשני תמים הדין כן) וא"כ לא הו"ל להתוי"ט להעתיק בתחילה דברי נ"י בסתמא ואח"כ דברי הרא"ש הנ"ל:
[אות לה] במשנה ר"ע אומר כו' במותר נזק שלם. ומ"מ דוקא מגופו לא מן עלייה. גמרא: