תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא· רבי עקיבא איגר
פרק ג · משנה ב
[אות כז] במשנה והוזקו בהן אחרים חייב בנזקן. תוס' (ד"ל ע"ב ד"ה דבר) הוכיחו דל"ג הכא כל הקודם זכה דהא מסקי' דהיכא דליכא שבח לא קנסו גופן. וק"ל הא בלא"ה גם לס"ד דרב קנס בכ"מ. ג"כ סובר דל"ג לה דאל"כ יקשה מזה לזעירי דפליג על רב דל"ק על גופן. וצ"ע:
[אות כח] הרע"ב ד"ה השופך. אע"ג דברשות. דאל"ה מאי קמ"ל מתני' הא כבר תנן כן במשנה שמקודם בהוחלקה. גמ':
[אות כט] שם ד"ה המצניע. שאין דרך ב"א. אבל בלא"ה היה חייב דבור שחייבה עליה תורה בין בחופר ברה"ר. בין בחופר ברשותו סמוך לרה"ר או שהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו. ואם חפר בור ברשותו ואח"כ הפקיר רשותו ובורו. דעת רש"י בפרקין (דכ"ח ע"ב) דחייב ג"כ כמו בחופר ברה"ר ודעת תוס' שם דפטור כיון דבהיתר חפר וגם הפקיר דלאו בעל הבור הוא פטור. והכי קי"ל בש"ע (סי' ת"י) וכן העתיקו בתוי"ט לקמן (ריש מ"ו דפ"ה):
[אות ל] תוי"ט ד"ה חייב בנזקו. פי' דעצמו. לא ידעתי אמאי לא כ"כ התוי"ט במשנה הקודם לזה בהוחלק א' במים דמיירי דוקא בהוזק האדם ולא כליו ובסוגיא איתא כן גם אמתני' הנ"ל: