תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא· רבי עקיבא איגר
פרק ב · משנה ו
[אות כג] הרע"ב ד"ה סימא. אלא מזיד. כך מפרש להדיא בסוגיא. ותמוה לי על מ"ש רש"י יבמות (דף נ"ד ע"א ד"ה חייב בד' דברים). בנזק צער רפוי שבת כדאמרי' בהחובל דפצע תחת פצע לרבות שוגג כמזיד. הא באמת בשוגג אינו חייב רק בנזק אבל לא בד' דברים. וההיא דיבמות דנפל מן הגג ונתקע. ע"כ דמיירי ברוח מצויה דהוי מזיד. וצע"ג:
[אות כד] תוי"ט ד"ה סימא. בשת נמי לא מחייב אלא במתכוין. היינו דאפי' במזיד וכגון שנפל מן הגג ברוח מצויה על חבירו דחייב בד' דברים אבל לא על בשת עד דמתכוין ליפול על האדם אף שאינו מכוין לביישו כיון דמכוין לעשות זה ובמעשה זה יש בושת חייב עלה וכ"כ בתוי"ט (פ"ג מ"י):