תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא מציעא· רבי עקיבא איגר
פרק ה · משנה ו
[אות מו] תוי"ט ד"ה מדעת. אדעתא דישראל קא גמר ויהיב. ונחמיר מדרבנן לאסור כ"כ רש"י. והיינו אף דאין שליחות לעו"ג ומה בכך דאדעתא דישראל יהיב. מ"מ לחומרא אמרי' דיש שליחות לעו"ג. ולשיטת תוס' שהביא התוי"ט בדיבור הסמוך דסיפא אבל לא מדעת ישראל מיירי ג"כ בנתן ונטל ביד. דלמסקנא ל"א דיש שליחות לעו"ג לחומרא. צ"ל דלענין זה בנטל ונתן ביד ל"צ לדין שליחות דכיון דמ"מ מעותיו של ישראל זה באים לישראל אחר מה בכך שהוא באמצעות הושטת העו"ג מזה לזה לא יהיה אלא כמעשה קוף בעלמא מ"מ הוי רבית דמעותיו של ישראל בידו ברבית (וס"ד לאסור קמ"ל):
[אות מז] שם ד"ה אבל. ולרש"י ור"ח. והא דלא אסור בלא"ה מדאורייתא דהא הישראל זוכה בשביל ישראל במלוה והוי ישראל שני שלוחו של ישראל ראשון. כתבו תוספות דנהי דאם העו"ג היה מפקיר מעותיו יכול לזכות לחבירו השתא דאין העו"ג מפקירן אלא דבא לזכות מעותיו למלוה ע"י ישראל זה ללוה מקרי ישראל זה הלוה שלוחו של עו"ג לזכות במעותיו לישראל ואין שליחות לעו"ג: