תוספות על בבא בתרא· בעלי התוספות
דף קנ.
קרקע כל שהוא חייבת בפאה כו' – לעיל בשלהי לא יחפור (דף כז.) פירשתי לה:
וכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא והא תנן כו' – ואע"ג דקרקע כל שהוא חייב בפאה היינו כל שהוא דוקא כדאמרינן לעיל בפרק לא יחפור (דף כז. ושם: ד"ה בחטה) היינו משום דמסתבר טפי הכי ובקדושין פ"ק (דף כו.) הארכתי שם בדיני כל שהוא:
וכמה כל שהוא אמר רב מנה ופרס – ואם תאמר מאי מקשה ליה והלא ודאי הוא חולק על רב דלעיל וי"ל דהכי קאמר מי פליג על רב בכל הני:
מנה ופרס – שיעור דרבנן ור' דוסא לא ידעינן מנא ליה:
ואיידי דקאמר תנא קמא שיעורא רבה אמרי אינהו שיעורא זוטא – והא דתנן (כלים פ"ה מ"א) תנור תחלתו ארבעה וסופו כל שהוא ואמרינן (חולין דף קכד.) מאי כל שהוא טפח איכא למימר דאיידי. דנקט שיעורא רבה נקיט נמי שיעורא זוטא:
עבדא כמקרקעי דמי או כמטלטלי דמי – לענין מילי דרבנן מיבעי ליה אבל במלתא דאורייתא פשיטא דאיתקוש לקרקעות כדפי' לעיל בפרק המוכר את הבית (דף סח.) על הך מילתא: