אור ברסלב
תולעת יעקב סוד תפלה מעומד

תולעת יעקב· רבנו מאיר אבן גבאי

סוד תפלה מעומד

סוד אמת ויציב

וכאן ראיתי להעמידך על סוד הדברים המעכבין את התפלה ואלו הן טהרת הידים וכסוי הערוה וטהרת המקום ודברים החופזים אותו וכוונה:

טהרת הידים א ידיו במים עד הפרק ויתפלל סוד הנטילה ביארנוהו למעלה ואוסיף

שנית ידי ואומר כבר ידעת היות התפלה בזמן הזה במקום הקרבן כענין שכתוב ונשלמה פרים שפתינו וכתיב ולעבדו בכל לבבכם ודרשו רז"ל אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה והנה המתפלל צריך לראות את עצמו כאלו הוא במקום הכהן העומד לשרת את ה' ולהזהר בדברים שהכהן נזהר בהם בשעת העבודה כגון קדוש ידים ורגלים וכסוי הערוה וכוונת שאר דברים ונצטוינו בנטילת ידים בעונת התפלה לרמוז לנטילת כהן גדול וכמו שכתוב ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם והנה הכהן הגדול היה מקדש ידיו ורגליו בבת אחת ושנינו בזבחים כיצד מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ומקדש וסוד הידים והרגלים ביארנוהו למעלה והנה הכהן היה מכוין בענין זה להמשיך האור אל הכתרים המכונים בשם ידים ואל הכתרים המכונים בשם רגלים וליחדם כדי שיתברכו ובבת אחת ממקור הכל ומה שהיו מקדשים רגליהם לפי שהיו משרתים יחפים וגם כן המתפלל צריך לרחוץ רגליו הואיל ומתפלל יחף ודבר נאה הוא ועל זה הזהיר חכם הרזים באומרו שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים:

כסוי הערוה מה שצריך לכסות ערותו לפי שהערוה רמו לתמורת הברית הקדוש לפי שהם סוד העריות והקליפות המקיפות לברית ועליהם אמר נעים זמירות ישראל כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם לפיכך בשעת התפלה צריך להפסיק שלא יראו ללב סוד הקדושה והטהרה וראיתי בספר הקנה ז"ל דע כי המכנסים הם סוד שוקיו עמודי שש מים ואש הבאים אל המעור סוד מכריע שני ולכן צריכין להיות ממתנים שהוא הוא"ו ועד ירכים ואין עד אלא הכלה וזהו ועד ולא אמר עד ובחסרון המכנסים מן המעור והמעור מכ"י הנה האשה יונקת מכחות הטומאה וראה ערותך וזה אשר לא תגלה ערותך ולכן יהיו לו מכנסים טהורים ונקים בשפת התפלה להורות על הענינים המופלאים האלה ע"כ:

טהרת מקום כיצד לא יתפלל אדם במקום הטינופת ולא במרחץ ולא בבית הכסא ולא באשפה כי מקומות אלו רמז לתמורות שהם חוץ למחנה שכינה ואותיות התפלה ההיא מצטרפות ופורחות באויר ועולות עד הע' ואינן נכנסות אלא נדחות והרי תפלתו תועבה שהתפלה במקום בלתי טהור כך ראיתי בספר אור זרוע

דברים החופזים אותו כיצד אם היה צריך לנקביו אל יתפלל וסוד זה ביארנוהו למעלה:

כוונה כיצד צריך שיפנה לבו מכל מחשבות כבר ידעת כי, המחשבה פוסלת במוקדשין ודוגמא זו צריך שלא לערב בתפלה מחשבות זרות וסוד זה תבין ממה שכתבנו בסוד ק"ש ודע כי התפלה שיש בה תערובת מחשבות. זרות אינה נכנסת לפני הקב"ה ומכריזין עליה למעלה כבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים כי התפלה ההיא פסולה ולא תעלה לרצון ובעל התפלה ההיא גורם שילמדו עליו קטיגוריא למעלה וירעו מזלו ודע והבן כי המתפלל צריך לכוין בתפלתו מה שהיה הכהן מכוין בהקריבו הקרבן וכבר זכרנו זה וזולת זה אין תפלתו מכוונת והעיקר לזה הוא העוסק במקרא ובתלמוד תחלה ואחר בחכמה העליונה והיא אשר תודיע לאשר מצאו חן בעיניה הדרך אשר ילכו בה בעבודת האל וזולתו אין מקום לעבוד עבודה אמתית:

ובמדרשו של רשב"י ע"ה כען צריך לפרשה על פומא דסליקת צלותא מינא כצפור כיונה כנשרא ישראל כד נפקו ממצרים נפקו כיונה דברחת ונץ הוה רדיף אבתרהא הכי אית צלותא דמסטרא דילה שכינתא איהי פרחת בה כוונה וסמאל וחיילוהי רדפין אבתרהא בכמה חובין דאולפין על מארי דההיא צלותא ואוליף לון בגבורה לעכבא שכינתא תמן דלא סליקת לקב"ה בההיא צלותא ואיהי ההוא צלותא דישראל על ימא והכי אינון צלותין מעכבין ואי חורין בתיובתא מטטרון מארי דצלותין איהי אמר לגבי שליחא דצלותין מה תצעק אלי מליל לצלותין דנטלין במטלנותיהון הה"ד דבר אל בני ישראל ויסעו וממה שכתבנו בהיכל ראשון תבין זה ומאן גרים דרדפון אבתרוהי דישראל בגין דעד לא הוה לון אורייתא לא הוה לון שפר חירו בגין דאורייתא איהו שטר חירו לבר נש מיצר הרע וממלאך המות ומכל מקטרגין דעלמא הה"ד והמכתב מכתב וגו' עוד שם והני צלותא דאיהו יונה סליקת באורייתא והכי כל צלותא וצלותא מה כתיב ביה כי ל בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם י"י וגו' ואלין אינון צלותין דמארי אורייתא דסלקין כנשרא דלא דחילת מכל עופין דעלמא ומסטרא דלהון איהי מטרוניתא דרך הנשר בשמים ואית דיימא הכי וכלא קשוט מסטרא דמארי מקרא סליקא דצלותא כצפור ומסטרא דמארי משנה סליקא כיונה ומסטרא דמארי קבלה סליקת כנשרא מטרוניתא על כלא ע"כ:

גרסינן בפרק הדר עם הנכרי שכור אל יתפלל ואם התפל תפלתו תועבה והטעם לפי שהתפלה עולה למקום שאין בו אכילה ושתיה כמו שאמרו ז"ל העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שחיה מה שאין כן בברכת המזון כמו שיתבאר במקומו בס"ד. ועוד יש שמונה דברים שצריך המתפלל ליזהר בהן ואלו הם עמידה ונוכח המקדש ותקון הגוף ותקון המלבוש ותקון המקום והשוית הקול וכריעה והשתחויה וזה סודן. עמידה כיצד און מתפללין אלא מעומד דע כי תפלה מיושב היא כנגד הכלה הנזכרת בשור השורים וכבר כתבנו כי הדברים הרומזים אליה צריכים להיות מיושב והנה הזמירות הם תקוניה ובקריאת שמע וברכותיה מתתקנת לעלות אל המלך והמלך קם לקראתה ואנו צריכים לקום מפני כבודו ותפלה מעומד רומזת אליו והנה הכהן היה עובד בעמידה שנאמר לעמוד לשרת ולטעם זה אנו מתפללין מעומד. נוכח המקדש כיצד היה עומד חוצה לארץ מחזיר פניו נגד ארץ ישראל טעם התפלה נוכח המקדש לפי שאנו בחוצה לארץ חלק שרי האומות ויש כמה מונעים שמעכבים התפלות מלעלות למעלה והוא הענן שנאמר עליו סכות בענן לך מעבור תפלה לזה אנו מתפללין נגד ירושלים ובית המקדש שהוא שער השמים ואינה תחת שום שר אלא תחת רשותו של מקום ואין שם מונע ולא מעכב ומשם עולין התפלות דרך ישרה ומטעם זה כל ישראל הנפוצים בכל פאות מתפללין דרך ארצם וכמו שכתוב והתפללו אליך דרך ארצם וגו' וכתיב וכוין פתיחין ליה בעליתיה נגד ירושלים ודע ידיעה אמיתית שהתפלה ההגונה היא העולה י"ח מסעות להתעטר בראשו של צדיק וירושלים הוא המסע הראשון וכפי מה שתתמעט התפלה מאלו המסעות כך תתמעט קבלתה ולפנינו נעמידך עליהם בס"ד:

תיקון הגוף כיצד כשהוא עומד בתפלה צריך לכוין את רגליו זה בצד זה סוד שוקיו עמודי שש שצריך לחברם וליחדם זה בזה ונותן עיניו למטה בארץ ישראל ולבי למעלה אל אל בשמים והכוונה בזה להמשיך הברכה והשפע מלמעלה למטה וליחד הדברים כי בהתייחדם בכוונת הלב יתפוצץ האור ותוספת רוח הקודש בצורות הקדושות ומניח ידיו על לבו הימנית על השמאלית ידיו על לבו סוד זרועות עולם מיוחדים בגוף האילן והכוונה ליחד הענפים בשרש הימנית על השמאלית שיהיו רחמיו כובשים את כעסו:

תיקון המלבושים כבר ודעת כי הכהן היו לו בגדים מהודרים מיוחדים בגשתו לשרת את המלך על שלחנו והבגדים ההם כדוגמא עליונה היו זהב ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש כגווני המאורות כי בלתי היותם כן לא יהיו לכבוד ולתפארת ולרמוז לזה צריך המתפלל להדר עצמו בלבוש נאה בעונת התפלה אם אפשר לו והסוד כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק ולזה רמזו רז"ל באמרם בגדים שבשל בהם קדרה לרבו לא ימזוג בהם כוס לרבו:

תיקון המקום כיצד יעמוד במקום נמוך כו' מקום נמוך הוא התחתונה וצריך המתפלל לראות את עצמו כאלו עומד שם וממשיך ממקום הברכות שפע וברכה כדי שיתברכו עליונים ותחתונים ולא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר כדאיתא פרק קמא דברכות הקור משל על כ"י והוא סוד קיר קטנה ועליה נאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקור ונקרא כן לפי שהוא מקרקרת ונוהמת תמיד על בניה שנאמר קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וצריך ליזהר מחציצה שלא יקצץ בנטיעות וכן כהן גדול לא היה דבר חוצץ בינו ובין הכלי ובינו ובין הרצפה:

וקובע מקום לתפלתו סוד זה יתבאר להלן ולא יתפלל בחורבה דחורבה משל על עולם הקליפה שהוא מקום החורבן והשממון וכבר ידעת כי החורבה מקום המזיקין ולא אחורי בית הכנסת סוד ב"ה ביארנוהו למעלה ואחוריו משל על מי שנאמר עליהם לאחרונה יסעו:

ולא אחורי רבו הרב בכאן משל על עץ החיים ואחוריו הם שנאמר עליהם וראית את אחורי ואסור להתפלל למדה הנקראת אחורים כי המכוין עליה לבדה מקצץ נטיעות הוא שכתוב את י"ו אלהיך תירא ודרשו רז"ל את לרבות ת"ח כי הוא מקום הוראה אבל ואותו תעבוד למעלה כי שם מקום העבודה:

השוית הקול כיצד שלא יגביה קולו בתפלתו דע כי יש למעלה ממונים ידועים על התפלה ונקראים אזנים בשביל שהם מקשיבים תפלת המתפללין בלחש ואינן משמיעין תפלתן לאחרים ואם אותה תפלה נשמעת לבני אדם שוב אינה נשמעת למעלה ואין שומעין אחרים זולת השומעים אותה למטה ועוד יש טעם אחר בזה לפי שהתפלה נאחזת בעולם המחשבה והעולם ההוא אינו צריך להשמע ואינו צריך אלא כונה ומחשבה צלולה כך ראותי במדרשו של רשב"י ע"ה ויש להוכיח מכאן שבין בצבור בין שלא בצבור אין להשמיע תפלתו לאחרים ודלא כרבינו יעקב בן הרא"ש ז"ל שכתב שמותר להשמיע תפלתו לבני ביתו וכדי שילמדו ממנו והביא ראיה מן הירושלמי דאמרינן התם ר' יונה כד הוה מצלי בבי כנישתא הוה מצלי בלחישא וכד הוה מצלי בביתא הוה מצלי בקלא עד דילפי אניה בני ביתיה צלותא ובדברים כאלה שלא נמצאו בפי' בתלמוד שלנו ראוי לסמוך על קבלת המאור הקדוש רשב"י ע"ה וצריך לחתוך בשפתיו אין המחשבה מספקת כדאיתא פרק אין עומדין אמר רב המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה וחנה היא מדברת רק שפתיה נעות מכאן למתפלל שצריך לחתוך בשפתיו כתב הרב ר' מנחם מרקנטי ז"ל דע כי ויש אנשים שואלין אחר שהאל יתב' יודע לבות בני אדם ורחמנא לבא בעי מדוע הצריכו רז"ל להוציא התפלה בפה ולא יספיק בה מחשבה לבד ועד"ה יש לך לדעת שכל עניני התחתונים צריכים לצאת לפועל או במעשה דהיינו מצות המעשיות או בדבור כגון תפלה ותלמוד תורה ועקימת שפתיו הוי מעשה ואין מספיק הכוונה לבד ואמר בספר הזוהר בפסוק כי עוף השמים יוליך את הקול בלשון הזה כל מה דחשיב בר נש וכל מה דאסתכל לליביה לא עביד מלה עד דאפיק בשפוותיה והוא אתכוון ביה, וההוא מלה דאפיק מתבקע באוירא ואזלא וסלקא וטאס בעלמא ואתעביד מניה קלא וההוא קלא נטלין מארי דגדפין וסלקין לה למלכא ועייל באודניה הה"ד וישמע י"י את קול דבריכם ובגין כך כל צלותא וכל בעותא דבעי בר נש מקמי קב"ה בעי לאפקא מלין בשפוותיה דאי לא מפיק לאו צלותיה צלותא ולא בעותיה בעותא וכיון דמלין נפקין מתבקען באויר וסלקן וטסן בעלמא ואתעבדן קלא ונטיל לון מאן דנטיל ואחיד לבתרא ברישא דמלכא וכיוצא בזה ארז"ל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם כי מתוך הקריאה הנאמרת בכוונה הדברים מתרבים ומתוספים ושמחים ובשם רב סעדיה מצאתי כי האותיות כשיוצאות מן הפה ויפקידם וינחם באויר פלחוהו כפלח ונתחדש ממנו רמיזות מכוונות מפורדות מבוארות כנגד כח כל אות מהן הלא במתן תורה הוריד הש"י על ההר אש גדולה בהוד והדר מוקפת ענן וערפל וחשך שחור שנאמר ישת חשך סתרו ערבב את הקול באש נראה דמותו בענן כדבר שיוצא מחרט ומעוגה יש לו נענוע התואר באויר וראו העם הדבר ודמות האותיות שנאמר וכל העם רואים את הקולות והנה נראה האנוש ידבר ביום קר ביציאת האות מהפה יחתוך באויר ויתחדש בו דמות כדמות האותיות וכו' ואם תתבונן במאמר זה עד תכליתו תבין עוד טעם לכמה ענינים הנעשים על ידי שם טהרה או להפך וכבר רמזתי זה במקום אחר מספר הזוהר ובשעתא דצלותא סיימא כל אינון מלין דאפיק בר נש בפומיה בההוא צלותא כולהו סלקו לעילא ובקעין רקיעין עד דמטיין לההוא אתר ומתעטרי ברישא דמלכא ועביד מינייהו עטרה והא אוקמוה חבריא ומזה המאמר תבין למה תקנו לומר בתפלת מוסף כתר יתנו לך כו בסוף התפלה והבן זה עכ"ד:

ובמדרשו של רשב"י ע"ה צלותא איהי שלמא לעילא בגין דאצטריך צלותא מגו מחשבה ורעותא דלבא וקלא ומלה דשפוון למעבד שלימו וקשורא דיחודא לעילא בגוונא דאיהו לעילא בגוונא דנפקא שליחו מעילא לתתא הכי אצטריך מתתא לעילא לקשרא קשרא כדקא יאות רזא לחבריה דמהכין באורח מישור מחשבה ורעותא קלא ומלא אלין ארבע מקשרין קשרין לבתר דקשירו קשרין כלא כחדא אתעבידו כלהו רתיכא חדא לאשראה עלייהו שכינתא ואתעבידו כלהו לבתר ארבע סמכין לאתעטרא בהו ושכינתא אסתמיך עלייהו בכל אינון קשרין עילאין מחשבה אפיק רעותא אפיק קלא רעותא דנפיק מגו מחשבה אפיק קלא קלא דאשתמע סליק לקשרא קשרן מתתא לעילא היכלין תתאין ועילאין קלא דאיהו קשור קשרין ומשיך ברכאן מעילא לתתא בלחישו סמיך אלין ארבע מחשבה ורעותא קלא ומילא סמיכו בקיומא דקשורא אתר דכלא אתקשר ביה כחדא:

כריעה כיצד כל הכורע כורע בברוך דע כי ברוך כולל כל העשר מעלות הב' רמז לה"א ראשונה ולה"א אחרונה והרי"ש ליו"ד שבשם והוא"ו לוא"ו שבשם הך' לקוצו של יו"ד והנה נרמזו כל המאורות הנכללים בשם בן ד' במלת ברוך כדעת המאור הקדוש ע"ה ומודיע לנו כי הם פסולים מעלתם וזה עוד ברוך אתה ה' וכבר רמזנו זה ואנו כורעים לפני מי שבידו מקור הברכות שהוא העילה הראשונה שמאורו מאירים כל עשר מעלותיו והוא המשקה נטיעותיו ומברכם ומצמחם וכל הזוקף זוקף בשם נרמז שהוא למעלה מהמעלות הנכללות בשם בן ד' אותיות והוא גבוה על כולם ואין למעלה ממנו כך ראיתי במדרשו של רשב"י ע"ה ועוד שם כל הכורע כורע בברוך כורע לגבי הכלה בצדיק שכתב בו זה והמלך שלמה ברוך וכל הזוקף זוקף בשם זוקף השם למעלה ליחדא עם דודה וצריך לכרוע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה ועד שיראה איסר כנגד לבו וראה והבן פקפוק החוליות הוא התעוררות ההשפעה הלא תראה שהאיסר שהיא כנסת ישראל באה נגד הלב לקבל שפע וברכה ויש לכרוע כמקל למהר השלום ביניהם ולזקוף בנחת כנחש מעט מעט להתאחד השפעת הברכה ואמר כנחש לומר לך שכל מי שלא יכרע בזה הדרך הנה האיסור שבא לינק מכחות הנחש ונותנת ומשלמת מדה כנג"מ ושדרתו הוא חיותו יעשה נחש אחר שבעים שנה ר"ל אחר דין כ"י כדין שבעים סנהדרין שלא יחיה בתחית המתים ולכן נקראות מדות שפועלות מדה כנגד מדה עד כאן:

ואחר שסדרנו קשר הדברים ויחודן ממטה למעלה ואיך יתנהג המתפלל בהן נסדר קשורן ויחודן ממעלה למטה ומה צריך לכוין בהם וקודם החלי לעשות אשמיעך דברי חכמינו הקדושים משרתי עליון:

תא חזו מאן דקאים בצלותא בעי לכוונא רגליו ואוקמוה ובעי לחפייא רישיה כמאן דיתיב קמי מלכא ובעי למכסיי עינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא ובספרא דרב המנונא סבא אמר מאי דפקח עינוי בשעתא דצלותא או לא מאיך עינוי בארעא אקדים עליה מלאך המות וכד תיפוק נשמתיה לא אסתכל בנהירו דשכינתא ולא ימות בנשיקה מאן דמזלזל בשכינתא מתזלזלא הוא בההוא שעתא דאצטריך הה"ד כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו האי מאן דאסתכל בשכינתא בשעתא דאיהו מצלי והיך יכול לאסתכל בשכינתא אלא לינדע דודאי שכינתא קיימא קמיה הה"ד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר דתמן שריא שכינתא בגיני כך לא בעי למהוי חוצץ בינו לבין הקיר ואוקמוה. ובפר תפלת השחר תנו רבנן כשחלה רבי אליעזר הגדול נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבי למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי העולם הבא אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תוכו לחיי העולם הבא ומעתה שמע מה שקבלו אבירי ישראל בכוונת התפלה ובסתריה להוציא לאור תעלומיה ומיראת האריכות לא אביא דבריהם בלשונם:

ברוך כל ברכה האמורה כלפי מעלה לשון רבוי ומשך חכמה מפנינים ותוספת רוח הקודש ובהיות המלך שלמה מתייחד בעליונים ותחתונים כפי מה שביארנו בסוד ה' אלהים שם שלם נקרא ברוך וכבר ביארנו ענין זה תכלית הביאור:

אתה דע כי בהיות קו האמצעי כולל אותיות התורה העליונים נקרא את השמים ומשם פונים דרך ישרה אל הגן ולפיכך נקראת את הארץ סוד ארץ החיים כלולה מן השמים והוא סוד ה"א אחרונה שבשם ובהיותה כוללת אותיות התורה נקראת אתה וזה יורה כי הברכה אצילות האור מראשית המחשבה עד סופה וצריך לכוין בזה תכלית הכוונה ה' אלהינו זוקף בשם סוד עלוי הכבוד להתקשר במלך העליון באמצעות הצדיק בסוד ובזה הנערה באה אל המלך ואז את כל אשר תאמר ינתן לה כמה שפע וברכה להשפיע על התחתונים ממה שקבלה מאבוה ואמה וצריך לכוללה עם אבות העולם לפיכך מזכירין אותה עם כל אחד מהם בסוד אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וזהו מלכות הנזכר בפתיחת ברכה זו ואחר כך נכתרים ונכללים בה בסוד האל הגדול הגבור והנורא ואחר שהמרכבה שלמה אל עליון פותח את אוצרו הטוב וגומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות בכח למודי ה' ומביא גואל הצדיק באהבה כולם פועלים בצדק הנקראת אהנה זוטא:

ברוך אתה ה' מגן אברהם וכורע לכלול הכל בסוד ימין עליון וברכה זו כנגד חסד לאברהם ולפיכך פותחין וחותמין בו דאמר ר"ל ואעשך לגוי גדול זה שאומר אלהי אברהם וכו' יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם ולפי שברכה זו כוללת כל המעלות ארז"ל אם לא כוון לבו באבות לא יצא. חסידי אשכנז אומרים שבג' ראשונות יש ק"ו תיבות ומדברי רשב"י ע"ה נראה שאינן אלא ק"ה דמר מנה בברכת מחיה נ"א תיבות ומר מנה מ"ט ונראה דמר מנה משיב הרוח ומוריד הגשם ומר מנה מוריד הטל וי"ל כי מה שמנה רשב"י ע"ה מוריד הטל לפי שאפילו בימות הגשמים אם אמר מוריד הטל אין מחזירין אותו לפי שהוא סימן ברכה וטל לא מעצר ועוד הטל בגימ' יהוה אחד והנה בברכת מגן יש מ"ב תיבות ולפיכך פותחת בב' וחותמת במ"ם ואמר רשב"י ע"ה שהם כנגד שם של מ"ב ובברכה זו וכן בשאר ברכות צריך לכוין יחוד וקשר היכל עליון בהיכל תחתון כמו שכתבנו כי כמו שצריך לכלול אלו באלו ממטה למעלה כן צריך לכולל ממעלה למטה:

אתה גבור כנגד פחד יצחק וכאן שאלת גשמים שהגשמים יורדין בגבורה ולפיכך גבורות גשמים תנינן ואין הכוונה לומר שהמים יורדין מן הגבורה שכבר ארז"ל שהמים יוצאים מאבנים מפולמות המשוקעות בתהום אבל הכוונה לפי שהמים באים דרך שם ומתוקף הדין נקפאים ונעשים קרח ואינן יורדין אלא שגוברין רחמיו של הקב"ה ומעורר ימינו ודופק בקרח ההוא ונעשה מים ונגרים ויורדים לעולם וטעם שנזכרה תחיית המתים בברכה זו ידוע לחכמי ישראל כי המדה גורמת המיתה בסוד הסיג היוצא ממנה וכתיב אני אמית ואחיה במדה שאני ממית אני מחיה ואמרו חכמי האמת בסוד זה אני אמית בסוד אלהים שהוא מה"ד ואחיה בסוד במוכס"ז שהוא שם שבו תחיית המתים והוא שם אלהינו מחצתי ואני ארפא באותה מחיצה שעשיתי בין עליונים ותחתונים דכתיב יהי רקיע בתוך המים אותה מחיצה גרמה לתחתונים המיתה ואני ארפא אותה וזהו הרקיע שנברא ביום ב' יום שנברא בו גיהנם ומלאך המות. ברכת מחיה יש בה מ"ט תיבות כנגד מ"ט שערי בינה ויש בה שם גדול וקדוש והוא שם הגבורה בסוד אתה גבור לעולם אדני סוד אגל"א:

אתה קדוש ושמך קדוש אתה קדוש חבור אתה בקדוש יעקב ושמך קדוש יחוד השם בקדוש ישראל והכל אחד אלא שמאחר שהדברים ביחוד גמור עד אין סוף צריך קדושה ותוספת קדושה והנה בקדושה ראשונה מתקדשת הכלה כלילת יופי ובתוספת קדושה מתקדשים הקדושה שבכל היכל והיכל ולזה אמר וקדושים בכל יום יהללוך סלה:

תוכן העניינים

תולעת יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה