תולעת יעקב· רבנו מאיר אבן גבאי
סוד קדיש
ואומר קדיש ונתקן בלשון ארמי והמפרשים ז"ל נתנו טעם לדבר ואי אפשר להעמידו ולזה לא ראותי להאריך בדבריהם ואתה הידיד שמע האמת מפי משרתי עליון וז"ל תא חזי קדושתא דא לאו איהי כשאר קדושאן דאנן משלשין אבל קדושא דא סליק בכל סטרין לעילא ותתא ובכל סטרי מהימנותא ותבר מנעולין וגושפנקי פרזלא וקליפין בישין לאסתלקא יקרא דקב"ה על כלא ואנן בעינן למימרא ליה בלישנא דסטרא אחרא ולאתבא בחולא תקיף אמן יהא שמיה רבא וכו' בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא ויסתלק יקרא דקב"ה על כלא וכד אתבר בקדושתא דא חילא דסטרא אחרא קב"ה אסתלק ביקריה ואדכר לבנוי ואדכר לשמיה ובגין דקב"ה אסתלק ביקריה בקדושתא דא לאו איהו אלא בעשרה ובלישנא דא על כרחיה דסטרא אחרא אתכפיא ואתבר חיליה ואסתלק יקרא דקב"ה ע"כ אמר כי הבל קדושה זו עולה בכל סטרין כו' ואמר לעילא כנגד המעלות הקדושות שהם למעל' מן הכל והוא מה שהוסיף ביאור ואמר ובכל סטרי מהימנותא ואמר ותתא כנגד הכתרים התחתונים שהם למטה מהכל וכנה אותם במשל מנעולים וגושפנקי פרזלא בסוד כי שבר דלתות נחשת וגו' להיותם קשים ותקיפים מאד ונועלין דלת לבל יכנס בן אבל אביו והם מסך מבדיל והם מחיצת הברזל הנזכרת לרז"ל והם קליפת האגוז קשה ומרה הסובבת את המוח בסוד זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וגו' ואמר כי בכח קדושה זו נשברים ונכנעים הבריחים והחותמת והקליפות ההם ומתוך כך מתעלה הכבוד מעלוי לעלוי למעלה כי אין שטן ואין פגע רע לעכב ואנן בעינן כו' עתה בא לתת טעם לתיקון הקדושה בלשון ארמי והוא לשון הקליפה בסוד וידברו הכשדים למלך ארמית ולז"א ואנן בעינן כו' ולאתבא בחולא תקיף כו' בנין דיתבר כו' כבר ידעת מה שדרשו רז"ל במה שכתוב האויב תמו חרבות לנצח וגו' ואמרו כל זמן שזרעו של עמלק בעולם אין השם שלם ואין הכסא שלם והנה הם ע"ה גלו לנו חטאו באמרם ויזנב בך כל הנחשלים אחריך מלמד שהיו כורתים הברית החתומה בבשרם וזורקים כלפי מעלה ואומרים טול מה שחפצת והוא סוד מה שאמר ששלח ידו בכסא הכבוד ובהתעורר החרב הנוקמת נקם ברית יהיה השם שלם והכסא שלם ועל זה אנו מבקשים רחמים ואומרים יתגדל ויתקדש שמיה רבא כלומר שיתעלה למעלה עד אין סוף ועל זה אנו עונים אמן יהא שמיה רבא מברך חוזר למה שאומר שליח צבור יתגדל וכו' כי בגדולת השם הגדול תלויה גאולתן של ישראל ובעילויו יתעלה גם הם וישלטו בכל עבר הנהר וכשמוע עשו כי בפיו אנו מזכירים סוד גדולת השם וממשלתן של ישראל ושעתיד הקב"ה להעביר אותו ואת עמו מן העולם שנאמר בלע המות לנצח וגו' מיד נכנע ומלכי אדום המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו בשמעם שעתיד הקב"ה לנקום נקמת שמו וכסאו ובניו מהם ובגין דקב"ה אסתלק ביקריה וכו' בא לתת טעם למה אין אומרים קדושה זו בפחות מעשרה הואיל ואינה בלה"ק ואמרו בפ' מ"ש בפרק הקורא את המגילה בתרא ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה וביאר המאור הקדוש ע"ה כי כל קדושה שהוא בלשון הקדש אינה אלא בעשרה בשביל שהשכינה משתתפת בלשון זה ולזה ונקדשתי בתוך בני ישראל שהם לשון הקודש ולא שאר אומות שיש להם לשון אחר ואם כן למה אין אומרים קדושה זו בפחות מי' לז"א כי בשביל שהקב"ה מתעלה בכבודו בקדושה זו יותר משאר קדושות לא נתקנה בפחות מי':
גרסינן במס' שבת פ' כל כתבי אריב"ל כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה מרעה לטובה שנאמר בפרוע פרעות בישראל וגו' ואמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא אמנים הנה העונה אמן ראוי לכל הטוב הגדול הוה לפי שהוא סבה שיתב' השם הגדול כי הוא ממשיך הברכות ממקור הכל עד סוף המחשבה העליונה בדרך זה כי בענותו אמן ומכוין בו פותח המעין סוד אל"ף שבאמן והוא מחכמה העליונה שהוא ראשונה לאצילות הקדוש ומשם נמשכת הברכה אל העולם הבא הרמוז במ"ם שבאמן והוא הנהר היוצא מעדן ומשם יתפשט האור דרך ישרה דרך המלך שהשלום שלו ומשם אל בית מלכותו והם סוד נו"ן פשוטה שבאמן ומשם יפרד לעולם הנפרדים סוד שבעים שרים הסובבים כסא הכבוד עם הנלוים אליהם שאין להם מספר שנאמר היש מספר לגדודיו והם סוד שבעים שנה שהזכיר ריב"ל והם בית דין שלמעלה ואחר שהוא סבה שיתברך השם הגדול קורעין לו גזר דינו שהסכימו עליו אותם שבעים שנה מלבד שהוא מזומן לחיי העולם הבא כדברי ריש לקיש והוא הנזהר לענות אמן ומכוין בו שכרו גדול בעולם הזה ובעולם הבא כי בהציק לו ומתפלל לפני הקב"ה להרחיב לו בצרתו מכריזין למעלה ואומרים פתחו שערים ויבא גוי צדיק וגו' כי הוא היה פותח המעין להשקות כל חיתו שדי גם עתה פתחו שערים ותקובל תפלתו מהמציקין לו ובעולם הבא בשכר שהיה שומר כלו' מחכה לחברו עד שיברך לענות אמן כשמסתלק מן העולם מכריזין לפניו פתחו שערים וגו' והכוונה להם ע"ה אמרם בכל כחו ר"ל כחו של אמן והם הדברים הרמוזים בו ובסוף מסכת נזיר תניא ר' יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך והטעם לפי שהמברך מברך בשם אחד והעונה אמן עונה בב' שמות כן עולה אמן במספר השם וכנויו והם כלל המאורות הקדושות והעונה אמן ומכוין בו מיחדם יחוד אמיתי:
ודע כי יש שבעה מדורות בגיהנם ומדור אחרון שבו נקרא תחתית ונקרא אבדון והיורד לאבדון שוב אינו עולה אלא נכרת ואובד לעולם ולשם מורידין המזלזל לענות אמן ואינו נזהר בו ועליו נאמר ובוזי יקלו א"ר יוסי מאי דכתיב כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים זהו מי שאינו חושש לקדש שמו של הקב"ה באמן ומה עונשו לחצוב להם בורות בורות נשברים שיורדים לגיהנם מדרגה אחר מדרגה עד שיורדים לאבדון הנקרא תחתית והנזהר בו עולה מדרגה אחר מדרגה להתעדן בעדון העולם הבא הה"ד אמונים נוצר ה' וכתיב פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים: